שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (ט׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה מיושב היטב מה דהביא מעלתו ראיה לדעת הטור דאל"כ יקשה בהא דמוקי הש"ס בב"ק דף ע"א ובכתובות דף ל"ג בטובח ע"י אחר ופריך הש"ס בשבת דהוה שחיטה מא"ל ומוקי כריבה"ס ופריך הש"ס דהניחא למ"ד מעשה שבת דאורייתא אלא למ"ד דרבנן מאי איכא למימר וע"ז הקשה כיון דבשבת ע"כ שלא עשאו שליח לשחוט בשבת דאל"כ בטלה השליחות ואם כן ע"כ דלא עשאו שליח שישחוט בשבת ושוב הוה שינוי בשליחות דאסור מדרבנן וכבר קדמו דו"ז הגאון בים התלמוד בב"ק שם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שאני שבת דעל שבת לא שייך שליח לדבר עבירה ואם כן מצי מיירי שעשאו שליח שישחוט בשבת ואפ"ה לא בטל השליחות ודברי המלמ"ל יצדקו לענין איסור אחר בלא איסור שבת אבל באיסור שבת בודאי צדקו דברי רבינו הטור ז"ל וכמ"ש. איברא דאכתי תקשה דלפי מה דמוקי הש"ס כריה"ס דס"ל מעשה שבת דאורייתא ואם כן ס"ל דמעשה שבת הוה דבר שתיעבתי ועיין בתוספות ב"ק שם ד"ה מה דבמזיד אסור מכל שתיעבתי ואם כן שוב בטל השליחות לגמרי והיא קושיא גדולה ונפלאה היא אלי. והנראה בזה דהנה לכאורה צריך ביאור הא דפריך הש"ס דשחיטה בשבת שחיטה ראויה היא ואמאי לא מוקי דלא גמר השחיטה והו"ל שחיטה שאינה ראויה דל"ש שחיטה לר"ש אך זה אינו דהא הוה שינוי בשליחות דהוא עשאו שליח לשחוט לו עד גמר השחיטה והיה שינוי בשליחות ובטל כל השליחות ולפ"ז לר"י הסנדלר דס"ל דמעשה שבת אסורים באכילה אם כן גם כשהיה גומר השחיטה לא היה ראוי לאכילה אם כן שפיר יש לומר דעשאוהו שליח לשחוט בשבת והוא שחט אבל לא גמר השחיטה דאז פטור משום שחיטה שאינה ראויה וביטול השליחות לא הוה ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דלא שייך בזה לומר דבטל השליחות משום דאין שליח לדבר עבירה דכל דלא גמר השחיטה הו"ל מקלקל בחבורה ופטור כל דלא גמר השחיטה ועיין תוס' שבת דף ק"ו ובחולין דף ח' ואם כן שוב חייב על הטביחה דבטביחה יש שליח לדבר עבירה ויש להעמיק יותר דלפמ"ש הרשב"א בשבת דף ק"ל בשם מורו דר"י הסנדלר דאוסר מעשה שבת בעינן דוקא אפייה ובישול שנתחדש מעשה הכנה בגופן ע"ש ולפ"ז כל דלא גמר השחיטה שוב לא עשה מעשה הכגה בגופן דאכתי אסור באכילה ושוב לא שייך שליח לדבר עבירה דדוקא הכנה בגופן היא דתעבה תורה שלא לעשות בשבת ומכל מקום שינוי לא הוה בשליחות ואם היה גומר בשחיטה שוב היה אסור משום מעשה שבת וז"ב ונכון:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.