שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (ד׳)

ובזה נתישב היטב הא דאמרו בדף מ"ג דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב והקשו בתוס' דהא במעילה אם אמר הגזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח לא ידע שהיא של הקדש דהמשלח חייב והא זה נהנה וזה מתחייב הוא ולפמ"ש אתי שפיר דשאני מעילה דא"צ שליחות לזה וכל דאתעביד שליחותיה חייב ואין לומר דכאן בטל השליחות דהא נעשה בעל המעשה דזה אינו דהא לב"ש קיימינן דיש שליח לדבר עבירה ואם כן בכל התורה כלה אף לדבר עבירה לא נעשה בעל המעשה וחזרה שליחות אצל המשלח ורק דבזה נהנה וזה לא מתחייב אמרינן ואם כן עד שנגמר השליחות כולה נעשה שלוחו של בעה"ב רק לאחר שכלתה שליחתו לגמרי וזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן אבל לא שייך שבטל השליחות דלא חזרה אצל המשלח דבתחלה ראוי לחזור עד סוף גמר השליחות ואם כן מה לי בזה דזה נהנה וזה לא מתחייב לא אמרינן הא בכה"ג חזרה השליחות אצל המשלח ושוב לא צריכין לתורת שליחות ודו"ק היטב כי היא נחמד ונעים ועיין בחידושי הרשב"א בספ"ב דגיטין שם שהקשה דאמאי אמרו שם בפשיטות דלא חזרה השליחות אצל המשלח ובדף ס"ג אמרו דספק בדבר אם בעי חזרת השליחות אצל המשלח וכתב דשאני התם דבתחילת שליחות לא היה ראוי לחזור משא"כ בדף ס"ג דבתחלת השליחות היה ראוי לחזור ע"ש ולשיטת רש"י פשוט החילוק דשם בדף ס"ג לא נעשית בעל המעשה לעצמה ולכך נסתפקו בש"ס אי בעי חזרת השליחות אצל הבעל משא"כ בסוף פ"ב וכ"כ בא"מ שם ולפ"ז כאן דבכל התורה יש שליח לדבר עבירה לב"ש רק דכאן זה נהנה וזה מתחייב וא"כ עד דגמר השליחות כל עוד שלא נהנה לגמרי נעשה השליחות לגמרי וחזרה שליחו' אצל המשלח ולכך לא שייך בזה לב"ש לומר דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וזה ברור: