שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (כ״ב)

והנה בהא דפריך בכתובות דף ל"ג ובב"ק דף ע"א וכי זה חוטא וזה מתחייב והקשו התוספות בב"ק דף ע"ט ד"ה נתנו דהו"מ למימר דסבור שהוא שלו וע"ז הקשה אותי אחד מהמלמדים ושמו ר' ראובן בשנת תרי"ט עש"ק תולדות כ"ח מרחשוון דהתוס' הבינו דהקושיא קאי שזה חוטא במה שצוה לטבוח שאינו שלו ופשטות לשון הש"ס מורה דהקושיא הוא דטבח בשבת והרי עשה איסור שבת והנני יוסיף דלמה באמת לא הקשה הש"ס ממה שטבח בשבת והשבתי דזה אינו דהרי באמת אם הקושיא היא משבת לק"מ דמצי לשנוי דלא עשה שליח לשחוט בשבת רק באיזה יום שירצה וא"כ לא נתחייב המשלח בשביל שטבח בשבת וע"כ הקושיא היא ממה שטבח שאינו שלו וע"ז שפיר הקשו דלוקמא בטבח וסבור שהוא שלו ותדע שכן היא דאל"כ מה הועיל הש"ס בתירוצו דבטביחה גלי קרא דהמשלח חייב ואכתי קשה דמחמת שבת בטל השליחות וע"כ דהקושיא לא היה רק מחמת טביחה שאינו שלו. הן אמת דהומ"ל כשיטת הטור שהביא המלמ"ל פ"ג מגניבה דאף שהיה איסור אחר מעורב כגון שצוה לשחוט בשבת אפ"ה חל השליחות כיון דעל הטביחה גלתה התורה דהמשלח חייב ומה שהקשה המלמ"ל כבר כתבתי למעלה דלק"מ. אבל באמת בלא"ה אין כאן קושיא משבת רק מצד איסור שאינו שלו כן השבתי בראשית ההשקפה. והנה אח"כ ע"פ מקרה מצאתי בח"ה לאלי' רבה בב"ק דף ע"א כתב בזה"ל וכי זה חוטא לכאורה קאי דוקא ע"ז שטבח בשבת דאי בחול לא הוה חוטא דהוא סבר שהוא של גנב כמ"ש התוספות ד"ה בשלמא אך לקמן דף ע"ט משמע דאפ"ה נקרא חוטא עכ"ל והנה כוונתו לתוס' דף ע"ט הנ"ל ולא זכיתי להבין דאיך אפשר דקאי על שבת הא יש לומר דלא עשאו שליח לשחוט בשבת וגם מה משני הש"ס ע"ז דבטביחה גלי קרא וכמ"ש ודו"ק. אך דברי התוספות בעצמם הו"מ לאקשוי דסתרי אהדדי דכאן משמע דאף דסבר שהוא של גנב אפ"ה שייך אין שלד"ע ואילו בדף ע"ט לא כתבו כן וצ"ע במפרשים. שבתי וראיתי שדברי הטור נכונים דאף בכה"ג שצוה לו לשחוט בשבת גם כן על הטביחה המשלח חייב ולא דמי למעילה דשם על חתיכת העולה לא צוה כלל וא"כ בטל כל השליחות אבל כאן עכ"פ צוה לשחוט אותה פרה שגנב וניהו דא"ל בשבת וע"ז נתבטל השליחות אבל מה שצוה לשחוט ע"ז לא נתבטל השליחות וכעין מ"ש המהרלב"ח דבאמר את אסורה עלי כאמא דתפסינן ראש דבריו ולא סוף דבריו וא"ל דהיה הקפדה דוקא בשבת דזה אינו דלענין השחיטה אין נ"מ לו אם ישחוט בשבת או בחול ואדרבא בחול יהיה מותר לו לאכול אף ביום וא"כ ניהו שא"ל בשבת אבל פשיטא שאינו מבטל השליחות של הטביחה וז"ב לדעתי: