שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (כ״ג)

והנה קשה לי לשיטת ר"ת דס"ל דבשור הנסקל אינו נאסר מחיים א"כ הא דאמרו בע"ז דף ל"ד ע"ב המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת בפרש עגלי ע"ז אינה מקודשת גבי עגלי ע"ז ניחא ליה בפרש גבי שור הנסקל לא ניח' לי' בפרש וק' ל"ל טעם זה הא מה דניח' לי' בפירשא אינו רק מחיים שיהא נרא' שמן כמ"ש רש"י והרי מחיים לא נעשה שור הנסקל להיות נאסר רק לאחר שנסקל ואז לא שייך דניחא ליה בפירשא וצע"ג: והנה מדי דברי זכור אזכור מה דק"ל דלמה לא תהיה מקודשת בפרש עגלי ע"ז הא אינו גוף הבהמה וכדדרשו בשרו אסור הא פרשו מותר ואף דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה מכל מקום הא כתיב כי חרם הוא ודרשינן בע"ז דף נ"ה ע"ב כי חרם הוא ולא חליפי חליפין והיינו דכיון שאינו גוף ע"ז וא"כ הוא הדין כאן הא מכל מקום אינו ע"ז ממש ועיין רש"י בחולין קט"ז ע"ב במשנה דביאר בהדיא דאין הפרש גוף הע"ז רק דכל דניחא ליה בנפחיה אסור וא"כ כיון שעכ"פ הפרש אינו גופו אף דניחא ליה בנפחיה אבל מכל מקום הוא כתיב ולא מה דאתי ממנו והרי חליפי חליפין נמי נתהוה ממנו ואפילו הכי מותר מקרא דהוא ובפרט בב"ח ומכאן ראיה ברורה למ"ש הרמב"ם בפ"ה דע"ז ה"ג דחליפי חליפין ג"כ אסורים והה"מ תמה עליו דאנן קי"ל דשני כתובין אין מלמדין ומהראוי לפסוק דחליפי חליפין מותרין כמבואר בע"ז נ"ד. ולפמ"ש אתי שפיר דהיה לו הכרח מהך דפרש עגלי ע"ז דקי"ל דאסור מקרא והיית חרם כמוהו והוא דרשינן למעוטי כלאי הכרם וערלה וא"כ גם הפרש אסור ומה מאוד חדאי נפשאי דבתמורה דף למ"ד איתא ג"כ להך מימרא דפרש עגלי ע"ז ולמדו מקרא דוהיית חרם כמוהו ותמה הגאון מהרי"ף הוא והנוב"י במהד"ת חלק יו"ד סי' ע"ח דלמה הביאו שני מקראות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר הלימוד הוא מקרא דולא ידבק בידך מאומה דכיון דניחא ליה בנפחי' חל שם ע"ז על הפרש רק דק"ל אכתי אינו גוף הבהמה ונדרוש הוא ולא מה שנתהוה ממנו ולזה אמר מקרא דוהיית חרם כמוהו כל מה שמהוה ממנו הרי הוא כמוהו וזה עכ"פ נתהוה ממנו ולכך נקיט בע"ז הפסוק המאוחר משום דזה עיקר הטעם ושם בתמורה לא בא ללמוד מזה רק ליישב מה דקשה דאינו הוא עצמו ולזה אמר הטעם דכל שאתה מהוה ממנו ושם קאי על הא דאמרו שם דולד מוקצה ונעבד אסור דניחא ליה בנפחיה ובאמת פרש גרע מולד דבולד שייך קצת עובר ירך אמו ואפילו הכי לא נאסר רק מטעם דניחא ליה בנפחיה והיאך נאסר מקרא דהא כתיב הוא ומכ"ש אם הקרא הוא אף בלי סברא דניחא ליה בנפחיה ואם כן פשיטא דאינו גופו של ע"ז ולכך הוכרח לומר מקרא והיית חרם כמוהו ובזה יש ליישב ג"כ מה שמקשו התוס' בשבועות דף כ"ב דאם סברא הוא למה לי קרא ודו"ק היטב: