והנה בהא דאמרו דהנחש היתה יכולה לטעון דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין לכאורה תמוה דלפמ"ש הנימוק"י דבשוגג יש שליח לדבר עבירה והרי הנחש הטעה את חוה ולא שייך דברי הרב ודברי התלמיד והיא לכאורה קושיא עצומה אך נראה דע"כ לא אמרו דבשוגג יש שליח לדבר עבירה רק בשוגג לגמרי כגון שאמר לו שיקח שור פלוני והלה לא ידע שהוא גנוב אבל כאן הנחש אמרה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן אם כן אמר מפורש שאלהים אמר שלא יאכלו רק שאמרה שאלקים לא רצה שיאכלו כדי שלא יפקחו עיניהם אם כן לא שייך לומר דבשוגג יש שליח לדבר עבירה דהרי באמת אמר לה שהקב"ה הזהירם והם בעצמם ידעו זאת רק שהסיתם שהאלקים לא רצה שיאכלו וע"ז היה להם לשמוע לדברי הרב שא"ל שלא יאכלו שמא ימותו ואם כן שייך שלד"ע:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (כ׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.