ודרך אגב אזכור מה שראיתי בלוית חן פ' משפטים דלכך כאשר זמם ולא כאשר עשה משום דשנים שהרגו את הנפש פטורין לת"ק ולריב"ב גם כן כל שהיה בב"א וכאן הרי העדים זוממין הוה כשנים שהרגו דפטורין ולפענ"ד אף שהוא דבר חכמה אבל זה כלו טעות דע"כ לא אמרו דפטור רק כשהיה ביד כל אחד ואחד להרגו אבל אם אין ביד כל אחד ואחד להרגו לא נפטרו וכמבואר שם ועיין ברמב"ם פ"ד מרוצח הי"ז ואם כן כאן לענין ד"נ בודאי בעי שנים וא"כ אין בכל אחד כדי להרגו ושוב אף שהרגו שנים חייבין ולפ"ז בשלשה היה מקום לפטור דהרי הי' ביד שנים להרגו וזה לפענ"ד מ"ש ר"ע לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו והיינו דה"א דבזה יהיו כשלשה שהרגו הנפש ולפטור ודו"ק היטב ועיין בפ"ק ממסכתא תרומות משנה ג' בפירוש המשניות להרמב"ם שכתב העיקר אצלינו דאין שליח לדבר עבירה ומבואר שם דאף בשוגג אין שליח לדבר עבירה הן אמת דקשה טובא דהא בזה נהנה וזה מתחייב לכ"ע לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ואם כן כאן הרי הפועלים נהנו אך לפמ"ש בירושלמי ע"ז דנפשו של אדם חותה מן האיסור שוב לא שייך זה נהנה וזה מתחייב כל שהיה בשוגג וכמ"ש למעלה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (י״ט)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.