שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (ט״ו)

והנה היום שנת תרי"ד כ"ג שבט ג' משפטים והוא יא"צ של זקני הרב הגדול הצדיק מו"ה יצחק הלוי נ"י אמרתי להזכיר מה שביאר הוא בטעמו שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב משום דבכל איסורין שלכד"ה פטור וכאן אף דיש שליח לדבר עבירה אבל מכל מקום הוא לא נהנה מן האיסור ופטור ולכך במעילה דחייב אף שלכד"ה חייב אף שלא נהנה ודפח"ח ויהיו שפתותיו דובבות בקבר להליץ בעדינו ויושיענו למען אוכל ללמוד מתוך הרחבה ולכבודו ואני עוסק בסוגיא זו כי למדתי הש"ך סי' שמ"ח ועיינתי ביש"ש שם שהשיג על הנימוק"י והוא הזכיר בשם הר"ן אבל בב"ק הם דברי נימוק"י על מ"ש הנימוק"י פרק מרובה להביא ראיה דאף בשוגג שייך שליח לדבר עבירה מיואב שהרג לאוריה ואמרו בקידושין דדוד פטור מטעם דאין שליח לדבר עבירה ואמאי הא יואב היה שוגג בדבר ע"ש וע"ז תמה זקני המהרש"ל דאנה מצא זאת שדוד פטור משום דאין שליח לדבר עבירה הרי לשמאי הזקן באמת חייב דוד ולת"ק דשמאי מה שדוד לא נענש הוא משום דהיה מורד במלכות ע"ש שמדבר קשות על הנימוק"י ואם אמנם שתמיהתו גדולה אבל מכל מקום נפלאתי איך חשב כזאת על הנימוק"י והר"ן שיטעו בזה וקמתי ואתעודד לישב דהנה יש להבין בהא דאמרו דאומר לשליחו צא והרוג את הנפש דפטור שולחו או חייב צריך להבין האיך אפשר לחייב שולחו דניהו דהוא גרם להורגו אבל מכל מקום לא גרע מאלו הרגוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות דכלם פטורים לת"ק דריב"ב ולריב"ב האחרון חייב שקירב מיתתו ואם כן הרי כאן עכ"פ השליח הרגו וקירב מיתתו אך באמת זה אינו דהא אם נימא דחשיב שליח לדבר עבירה א"כ מה שעושה השליח הו"ל כאילו הרגו המשלח בידים והשליח לא פשע כלום ושפיר חייב המשלח וז"פ: