שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ט (י׳)

והנה בהיותי בזה שנת תרי"ג ל"ד למב"י עש"ק בהר ראיתי ברד"ק שמואל ב' י"ב במה דכתיב את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה כתב הרד"ק אף דאין שליח לדבר עבירה שאני הכא שהכתוב קראו הורג שנאמר ואותו הרגת בחרב בני עמון והטעם לפי שהוא מלך ואין עוברין על מצותיו כאלו הוא הרגו וכן שאול שצוה להרוג נוב עיר הכהנים ואף שאין לעבור על התורה אף במצות המלך כדכתיב רק אפילו הכי אין כל אדם נזהר בזה ויודע לדרוש אכין ורקין ולכך העונש על המלך. ונוראות נפלאתי אחרי שהרד"ק היה תלמודי גדול כאשר התפאר בעצמו להרב מוהר"י אלפכאר שעוסק תמיד בהוויות דאביי ורבא איך לא זכר שם שדבר זה נחלק שמאי הזקן עם רבנן ולמד בקידושין דף מ"ג מאותו הרגת בחרב בני עמון דיש שליח לדבר עבירה ואח"כ מסיק דרק חייב בדיני שמים ודינא רבא א"ב ואח"כ אמר אבע"א שאני התם דגלי קרא ואותו הרגת ודוחק לומר דהש"ס כיון לזה ומ"ש לפי שהוא מלך ואין עובר על מצותיו באמת אף למ"ד אי בעי עביד כאן לא מקרי בע"כ דשאני חצר דאין לו בחירה אבל כאן אסור לו להרגו אף דצריך לקיים מצות המלך מכל מקום בש"ד אמרינן מה חזית דדמא דידך סומק ואין מתרפאין בש"ד וגם דבאמת יש לדרוש אכין ורקין ומ"ש דאין מי שיודע זאת הנה ל"מ להנימוק"י דאף בשוגג אין שליח לדבר עבירה מכ"ש בזה וגם הרי מבואר בסנהדרין דף מ"ט היה לו לדרוש אכין ורקין ונתחייב יואב בשביל זה ולא אמרינן דלא ידע מזה ועיין ש"ך חו"מ סי' שמ"ח ושוגג בדין אפשר דאף לשיטת הפוסקים דבשוגג יש שליח לדבר עבירה היינו בלא ידע שזה אסור אבל בשוגג בדין זה לא מקרי שוגג בזה וגם תמיהני הא יואב לא ידע כלל כמ"ש הנימוק"י והש"ך שם ולמהרש"ל יואב היה מזיד ועכ"פ לכל הפוסקים דברי הרד"ק אינם נכונים. ובאמת לכאורה יש לומר דיואב היה מזיד דהיה לו להבין דאם נתחייב מצד הדין מיתה למה לא הרגו דוד בפרהסיא וצוהו לשומו נגד המלחמה וזה לפענ"ד מה שקנטר הכתוב לדוד שאמר את אוריה הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון והוא כפול שכבר אמר שאוריה הכה בחרב והרד"ק נרגש בזה ונדחק ולפמ"ש זה שאמר הכתוב אף שתאמר שבדין הכית אותו כי הוא מורד במלכות מכל מקום למה לא הרגת אותו מדין המלכות ולמה הרגת אותו בחרב בני עמון וראיתי בש"ך חו"מ שם שהרגיש קצת בזה וכתב שיואב לא ידע הטעם למה לא הרגו בסנהדרין וזה דחוק וזה לדעתי מ"ש במלכים א' ב' וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ופירש"י בשם המדרש שהראה האגרת ששלח לו דוד והיינו שלא יתנצל שלא ידע והיה שוגג בדבר שהרי הראה המכתב ואם כן היה מרגיש בדבר וגם אשר עשה לעמשא ונענש על שלא דרש אכין ורקין כדאמרו בסנהדרין דף מ"ט ואם כן שוב אין שליח לדבר עבירה ודו"ק היטב ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ח ראיתי שהקשה גם כן הגאון מוהר"ץ ז"ל אבד"ק האמבורג דיואב היה מוכרח והוה כמו חצר דבע"כ והנוב"י השיב לו בסי' פ' אות ט"ו דהאדם הוא בעל בחירה ולא שייך בע"כ והוא כמ"ש ושמחתי מאוד וע"ש סי' פ"א אות ח' מ"ש בזה להשיב הגאון מוהר"ץ ז"ל ודבריו תמוהים ועיין מה שהשיב הנוב"י סי' פ"ב אות ט' ות"ל אני ביארתי מסברא דנפשאי כן בראשית ההשקפ' ואילו ראו דברי הרד"ק הנ"ל היו מפלפלים בדבריו אבל דבריו תמוהים וכמ"ש וקצרתי: