שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ב׳ (י״א)

והנה בהא דפריך בקידושין דף נ"ב לר"מ דממון גבוה היא איך מצי יהיב במתנה וקשה דהא י"ל דנתן לו במתנה שיקנהו לאחר שיפדהו ואין לומר דהו"ל דבר שלבל"ע דהא לר"מ קנה גם בדבר שלב"ע והרי שוב צריך להוסיף חומש דהא חל המתנה בעת הפדייה ופדייתו ומתנתו באין כאחד וצ"ל דהקושיא היא דלמאן דס"ל כר"מ דממון מעשר שני ממון גבוה ולא ס"ל בהא דיכול להקנות או לפדות דבר שלבל"ע שוב יקשה ודוחק לומר דדוקא ר"מ קאמר לה וצ"ע. ועיין ב"ק דף מ"ה ע"ב דמוכיח הש"ס דאוקמא רחמנא ברשותו דאל"כ איך מצי לפדותו ואמאי מוסיף חומש וגם שם צריך להבין דלמא לכך חייב בחומש כיון דלאחר שפדהו יהי' שלו אם כן גם בעת פדיה לא מקרי פודה דבר שא"ב דהא יכול לפדותו אף דהוא דבר שלבל"ע לר"מ יכול לפדותו וצ"ע כי יש לדחות ואין להאריך. ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ג' שכתב על דברת המג"א סי' תרל"ז בשם היראים דאתרוג וכל המינים אם גזלן מגוי לא יצא דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא קרינא ביה לכם. וע"ז כתב הוא דלפי מה דקי"ל דסגי כל שיש בזה היתר אכילה אף שאין בו דין ממון סגי וה"ה כאן יש בו היתר אכילה אף שאינו שלו דעכ"פ גזל עכו"ם מותר אף שאינו שלו הרי יש בו היתר אכילה. ובאמת שדבר חכמה אמר אבל לפענ"ד לא שייך היתר אכילה רק בדבר שהיא שלו או שנתן לו במתנה דכל שהוא שלו אף שאין בו דין ממון כמו מעשר שני דהוה ממון גבוה מכל מקום הוא יש לו בזה היתר אכילה אבל בדבר שאין לו בו זכיה ניהו דמותר לאכלו מ"מ לא מקרי לכם דאם גזלו אחר ממנו באמת לא עבר דהא אינו שלו ולא זכה בו ואדרבא בגזל עכו"ם דמותר ואינו חייב בהשבה כמ"ש האחרונים מגרע גרע דכל שגזלו אחר ממנו לא מקרי שלו וא"צ להשיב להגזלן ועיין בתוס' ב"ק דף ס"ט ד"ה כל שכתבו שצריך לשלם להגזלן כדי שיפטור עצמו מן הנגזל וכאן דא"צ שוב א"צ לשלם לו ושוב לא מקרי לכם דמ"מ לא קנהו ואטו יצא באתרוג חברו כיון דיש לו בו היתר אכיל' וישלם דמיו וז"ב לפענ"ד ועיין מ"ש הא"מ ליישב קושית התוס' בסוכה דף ל"א ובאמת שכעין זה כתב הג"ה סי' תקפ"ו והמ"א דחאו אבל לא מטעמו ע"ש ודו"ק: