שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ח (ט׳)

ובזה אמרתי לישב מה שמחלק הריטב"א דדוקא אם הדיינים מקבלי' עדות של העידי השטר והעדים החתומי' על השטר הם קרובים הוא דכשר אבל כשהעדי' המעידים על הקיום הם קרובי' לדיינים פסול והדבר צריך ביאו' דסוף סוף קיום שטרות אינו אלא דרבנן ובדרבנן עד נעשה דיין וכבר הביא הריטב"א בעצמו שם שיש לומר כן ולפמ"ש הדברי' נכונים דכל הטעם הוא דהדייני' נפסלו בשביל קורבתם לעצמם שראו העדות ולכך כל שקיום שטרות דרבנן בדרבנן אין צריך תחלתו וסופו בכשרו' וכל שבעת ראייתם היו כשרים להעיד ואז לא קיימו ואח"כ כשמקיימי' ונפסלו בשביל שמקיימים מה שראו והעידו הו"ל תחלתו בכשרות וא"ל דגם העדות היו בפסול כיון דהעדים החתומי' בשטר הם קרובי' דזה אינו דכיון דמה"ת הוה כנחקרו א"כ לא הוה כגוף אחד דהרי העדים כבר העידו ומה דנעשו כעת גוף אחד ז"א רק מדרבנן כיון שאין כאן עדות העדי' וממנ"פ אם אמת חתימתן הרי כבר הוה כנחקרה ואם שקר הוא הרי הם אינם קרובי' כלל ומה שנעשו קרובי' ע"י שנעשו דיינים זה לא הוה רק סופו בפסול אבל כל שמקבלים עדות המקיימי' הרי בעת שמקבלי' נפסלו א"כ מה בכך שהוא רק מדרבנן הא לא הוה תחלתו בכשרות דתחילת פעולת הקיום הוא בפסול משא"כ כשהדייני' מכירים הרי בשעה שמכירין אין כאן שום פסול דהעדי' כבר חקרו ומה שהם מעידי' כעת לא נצטרפו כלל בראיה וכשר ואחר כך כשמקיימי' אין כאן רק סופו בפסול אם נימא דעיקר הוא הגדתם בב"ד וכמו שהיא שיטת הרבה פוסקי' דעיקר היא בעת שמגידי' משא"כ כשמקבלי' העדים המקיימי' דבעת שמקיימי' נפסלו ע"י העדים הקרובי' וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל ודו"ק: