שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ח (ד׳)

ובגוף קושית התוספות הנ"ל בב"ב דמה פריך וניחוש שמא הדר ביה תמהני דלפענ"ד לק"מ דהכי קושית הש"ס כיון דיכולין לחזור שוב אף ביום אמאי נעשו דיינים הא כיון דיוכלו לחזור בו שוב הוה כמו בלילה דאין עד נעשה דיין וכמ"ש הרשב"ם משום דכל שלא יוכלו לפסוק הוי לי' רק עדים וה"ה בזה אינם רק עדים ולא דיינים: ומדי דברי זכור אזכור מ"ש הרשב"ם שם הטעם דאין עד נעשה דיין לפי שהעדים צריכין להיות בעמידה ודיינים בישיבה ועיין חידושי הרמב"ן שם שכן נראה מהירושלמי וקשה הא לפמ"ש הש"ך בסי' כ"ח דע"י סמיכה מותרין העדים להיות דייני' וא"כ משכחת לה עד נעשה דיין ע"י סמיכה. אך יש לחלק דדוקא שני גופים נפרדים עדים בסמיכה ולהם משמש עמידה ולזה משמש ישיבה הוא דמותר אבל בגוף אחד שיהיה כמו ישיבה ועמידה ביחד זה אי אפשר ודו"ק. ואגב אומר לישב שיטת הרשב"ם בסוגיא דכתב דבהזמינם להעיד אין נעשים דייני' דכיון שעשאן עדים שוב הו"ל כמו עד נעשה דיין והתוס' והרא"ש דחו דבריו ולפענ"ד כוונתו דבאמת הא דנעשו דיינים ע"כ הוא משום דכיון דקרא לשלשה נתכוין שידיינו והתורה עשאן עליו דייני' וכמו בקיבל עליו פסולים ולפ"ז כיון שזימנם לעדים עכ"פ נתכוין שיהיו עדים וא"כ ניהו דנימא דנתכוין ג"כ שיהיו דיינים דאל"כ לא היה צריך שלשה דלעדים סגי בשנים אבל עכ"פ נתכוין שע"י עדותן יהיו דיינים וא"כ שוב אין עד נעשה דיין דשייך כל הטעמים. ובזה מיושב כל קושיות התוספות והרא"ש ודו"ק כי קצרתי: