שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ח (ג׳)

שוב ראיתי בקצה"ח שם שכתב בישוב דברי הטור כעין זה. אמנם י"ל דאכתי דברי הרשב"ם מוכרחים דלהטור שפיר מהראוי שמועיל דכל הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו הוא משום שלא תטרף דעתו עליו שיחוש שמא לא יקיימו כמו שצוה ולפ"ז לכך גם כן לא חיישינן שמא חזר דאם ניחוש שמא חזר אם כן נצטרך עדים שלא חזר בכל מתנת שכ"מ ועיין בתוספות ד"ה ניחוש ושוב שייך חשש שתטרף דעתו דשמא לא יהיה עדים ולא יקיים מוצא שפתיו דשמא חזר בו וכיון דלא חיישינן שמא חזר בו קודם מיתה ה"ה דל"צ כל זמן שעסוקין באותו ענין. ובזה הנה מקום אתי לישב קושית התוספות דאמאי פריך וניחוש דלמא הדר ביה והא בכל מתנת שכיב מרע שייך זאת דניחוש דשמא חזר בו קודם מיתה. ולפמ"ש י"ל דשם לא חשו מטעם חשש טריפת דעת דמה"ט הוה דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין אבל כאן דאמרו דרצו כותבין רצו עושין דין שפיר הקשו אמאי עושין דין וכתבו בלבד דלענין שיעשו דין שפיר יש לחוש שמא חזר בו ולא שייך לומר דשייך חשש טריפת דעת דזה אינו דלא יטרף דעתו כיון שכותבין עכ"פ נעשו עדים א"כ יתקיימו צוואתן ולדיינים לא עשאום והרי הם נעשו דיינים בע"כ וז"ב ודו"ק. ובזה ממילא מיושב דברי הטור דשפיר פריך הש"ס אף דמיירי במתנת שכ"מ בכולה דלא בעי קנין שפיר מקשה דכל הטעם דקני בשכ"מ אף בלא קנין משום חשש טריפת דעת וכאן לא שייך זאת. והנה לכאורה קשה לי לפירוש הרשב"ם דמיירי במתנת שכ"מ במקצת ובקנין ואם כן ע"כ הם מוכרחים להעיד שנעשה קנין בפניהם וגם מסתמא הם עשו הקנין ואם כן שוב למה נעשו דיינים הא אין עד נעשה דיין וצ"ע. והנה בגוף הדין דאין קונין בק"ס בלילה שכתב הקובץ זולת לאור הנר צ"ע דבסי' קצ"ה לא מוזכר כלל הדין הנ"ל ולכאורה הבאתי ראיה דאף לאור הנר ל"מ מהא דאמרו בכתובות ר"א שרי למבעל בשבתא א"ל והא לא כ' כתובה א"ל אתפסוה מטלטלין ואמאי לא צוה להקנות בשבת ועיין בסי' ס"ו דגם קנין מועיל ומכ"ש בשעת הדחק דמועיל כמ"ש הח"מ והב"ש ריש סי' ס"ו וע"כ דאין קונין בלילה אף שהיה לאור הנר דמסתמא בשבת ובחתונה היו נרות רבות מיהו לפמ"ש הר"ן דלכך מותר התפסת מטלטלין שאינו רק למשכן ולזה התירוץ הסכים הב"ש שם לק"מ דק"ס אסור בשבת ודו"ק: