שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ז (ט׳)

והנה עיינתי בתוספתא שם ומצאתיה בפ"ט דע"ז והנה דרך אגב מצאתי בה דבר שמתמיה עלי דשם מביא בתוך הני מצות בני נח נטל צפור שאין בו כזית ואכלו פטור דברי רבי וראבר"ש מחייב אמר ראבר"ש ק"ו ומה על אבר ממנה חייב כלו לא יהיה חייב חנקה ואכלה פטור והנה הדברים מבוארים שקאי על ב"נ דרבי לא מחייב משום דסבר דבעי אבר וכלו לא מקרי אבר וראבר"ש אמר דכלו מקרי אבר בודאי וחנקה ואכלה פטור דבב"נ במיתה תליא וכל שחנקה פטור ואף שהתוס' בחולין דף צ"א ד"ה כמאן כתבו שב"נ מצווין לנחור עכ"פ אין בו משום אבר מן החי א"נ דחניקתן היינו נחירתן ובזה ניחא מה דקתני אע"פ שאין בו כזית והרי אבמה"ח צריך כזית. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי רבינו כתב פ"ט ממלכים דלא ניתן שיעורי' לב"נ ולכך חייב אף שאין בו כזית ועיין שם בכ"מ פ"ט ממלכים הלכה יו"ד שלא כתב שום מקור לדברי רבינו במ"ש שלא ניתן שיעורים לב"נ. ולפמ"ש הדבר מבואר בתוספתא דאף שאין בו כזית חייב אבל מה אעשה דבש"ס חולין דף ק"ב ע"ב מביא הך תוספתא דנטל צפור ואכלה ומקשה מכאן לרב דס"ל אבר מן החי בכזית והוא תימה מאוד דהרי קאי על ב"נ גם בסיפא מביא שינוי דחנקה ואכלה פטור מבואר לפנינו בתוספתא ובש"ס מביא דברי הכל בכזית ולפי הנראה הש"ס שינה לשון הברייתא כדרך הש"ס בכמה מקומות משום דהיה תמוה למה יפטור ופירשה משום דאין בה כזית ובאמת לא כן אבי דשם קאי לב"נ ולא ניתן שיעורים לב"נ ובסיפא פטור דבמיתה תלוי ועיין בחולין שם דנרשם בצידו תוספתא פ"ט דע"ז וצ"ע שלא הרגיש בהשינויים שיש בה והעיקר הגדול שיש שינוי גדול דשם קאי בב"נ וגם על התוספתא קשה דהרי צפור בודאי עוף הוא והרי בעוף דעת רבינו בפ"ט ממלכים היא שאין ב"נ נהרג על אבר מן החי ממנו ואם כן היאך למד הרשב"א ממנו ק"ו אם על אבר חייב על כולו לא כ"ש והא בעוף פטור וכפי הנראה מכאן יצא להש"ס דהבינו דקאי בישראל אבל באמת פשטת לשון התוספתא מבואר דקאי בב"נ וקשה טובא וע"כ צע"ג ועיין בתוספות שם ד"ה שאין דמה דנקט שאין בו כזית לרבותא דראבר"ש נקט ובתורת חיים הקשה עליהם ובאמת לפי התוספתא שלפנינו אתי שפיר דלרבותא דראבר"ש נקט דחייב אף שאין בו שיעור ואף לפמ"ש התוספות בחולין דף ל"ג ע"א דבמכות צריך שיהיה עכ"פ משהו בשר גיד ועצם אבל כזית עכ"פ לא בעי ואתי שפיר כל לשון התוספתא והסיפא דחנקה ואכלה קמ"ל דחניקתן זו היא נחירתן וע"כ צע"ג ואין מקום להמלט אם לא שנאמר דהש"ס לא כיון להתוספתא הלז אבל באמת נראה בחוש שכוונו להתוספתא הלז וע"ש בש"ס דפריך והא קלניתא עוף טמא הוא וא"ר טמאה בין בחי' וכו' במשהו והקשה המהרש"א דלפריך מרישא דהא אבמה"ח אינו נוהג בטמאים ונדחק וגם בדברי רש"י נדחק ובאמת לפי מ"ש לפנינו קאי על ב"נ וב"נ מוזהר על הטמאים כטהורים ומי שמיישב הדברים לאשורן שיהיו דברי חכמים קיימים שכר הרבה יטול מן השמים. ולחומר הנושא רציתי לומר דהנה באמת צריך ביאור הא דכתב רבינו בפ"ט ממלכים ה"י דלא ניתן שיעורים לב"נ וקשה הא לפמ"ש האחרוני' ובראשם בעל פרמ"ג סי' ס"ב דאבר מן החי לא שייך בו חצי שיעור דיהיה אסור כמו בשאר איסורים משום דכל חצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי ובאמה"ח חלקו מבחוץ פטור ולא שייך חצי שיעור ע"ש ולפי זה הרי התוספות הקשו בדף ל"ג דבחיות ועופות לר"מ דלא שייך אבר מן החי לישראל א"כ שייך מי איכא מידי וכתבו דמכל מקום אסור בשביל שלא שחטו ואף דנכרי אסור במשהו בשר גידין ועצמות הא ישראל אסור גם כן בחצי שיעור מה"ת ולפי זה יקשה דאם נימא דח"ש מותר כאבמה"ח שייך מי איכא מידי אך לפענ"ד באמת צ"ל דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דליתא להך כללא דמי איכא מידי דהרי כתב בפ"ט ממלכים דאבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אף ששחט בה ישראל שני סימנים הרי זה אסור לב"נ משום אבר מן החי והרשב"א תמה באמת על מה דפסק נגד הת"כ דאמרו בדף ל"ג ע"ש ועכ"פ הרמב"ם לשיטתו שפיר יוכל לפסוק דלא ניתן שיעורים לב"נ דלא שייך מי איכא מידי ולפי זה אני אומר דהש"ס אזיל כר"פ וכת"כ דס"ל דאמרינן מי איכא מידי ואם כן גם בנכרי בעי שיעור כזית ולפ"ז אף דבתוספתא קאי לב"נ מכל מקום גם בישראל הדין כן כיון דשוו שיעורייהו. ובזה אתי שפיר הא דהש"ס נקט להסיפא דחנקה ואכלה ד"ה בכזית והרי בתוספתא שלפנינו כתוב חנקה ואכלה פטור והיינו משום דבאמת התוספתא קאי בסתם וכולל נכרי וישראל וא"כ בנכרי פטור דהרי חנקו וחניקתו זו היא נחירתו וישראל דפטור לפי שאין בו כזית דהא בצפור שאין בו כזית מיירי. ובזה מיושב היטב הא דפריך הש"ס והא קלניתא עוף טמא הוא וא"ר טמאה בין בחייה בין במיתתה במשהו ותמה המהרש"א דהיה לו לפרוך מרישא דא"כ פוטר רבי דעכ"פ משום טומאה מחייב דטמאה במשהו וגם ראבר"ש לא מחייב רק משום אבמה"ח ובספר ל"א הקשה דאי בטמאה שוב איסור אבמה"ח כלל בטמאין ולפמ"ש א"ש דבאמת קאי בב"נ וב"נ מוזהר משום אבר מן החי בטמאים וטומאה אינו מוזהר ולכך לא פריך רק מסיפא דחנקה ואכלה ד"ה בכזית וזה ע"כ קאי בישראל דבנכרי חניקתו זו הוא נחירתו ואף דבתוספתא לא כתוב רק פטור אפשר דלפניהם היה הגירסא ד"ה בכזית ואי בטומאה חייב במשהו. ובזה יש לישב גם דברי רש"י שכתב דרבי פוטר ע"כ דאין בו כזית דאי יש כזית חייב משום בשר מן החי ע"ש ועיין במהרש"א מה שתמה בזה ולפמ"ש יש מקום ליישבו אך לא אכחד קושט דברי אמת דזה דוחק גדול לא ישוער ולחדש דגם בב"נ בעי שיעור והש"ס אזיל בסברת מי איכא מידי גם גוף הדין דאבמה"ח מותר בחצי שיעור דלא שייך לאצטרופי זה גם כן אינו מוסכם ובאמת בב"י סי' ס"ב כתוב בהיפך ובטור שם ע"ש וגם לכל הדברות והאמירות יקשה עכ"פ דאין אבר מן החי נוהג בעוף בב"נ וכאן צפור הוה וצפור בכלל עוף הוא והיה מקום לומר גם אם נימא דגם באבמה"ח חצי שיעור אסור מן התורה ה"מ בראוי שיהיה בו חיוב תורה בכזית אבל בצפור שאין בו כזית דלעולם לא יבא לשיעור חיוב מלקות אף חצי שיעור מותר וכעין שכתב שו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו לענין לב עוף שאין בדמו כזית ואף שהוא לא כתב רק דם שבשלו דאינו רק מדרבנן ע"ש מ"מ הא באמת לא שייך חזי לאצטרופי ורק דשייך הטעם דאחשבי' וא"כ אחשביה לא שייך רק במקום דיהיה בו שיעור איסור אבל בצפור דלעולם לא יבא לכלל שיעור שוב אינו אסור בחצי שיעור ויש מקום להוסיף דגם בב"נ דלא ניתן שיעורי' היינו דוקא כל שיש בו שיעור אף שהוא לא אכל כשיעור אבל כל שחסר השיעור הוה כמו שאינו ראוי לבילה ואינו אסור אבל כ"ז אינו במשמע ועוד לא פלטינן מהרבה קושיות וע"כ הדבר נשאר בתימה עד יערה עלינו רוח ממרום וע' שאלתות פ' נח דכפי הנראה העתיק גם כן מהתוספתא הלז לענין אבר ובשר המדולדלין אם יש בו כדי להעלות ארוכה והגאון מהרי"פ לא העיר על מקורו וגם שם משמע דסובר כהרמב"ם דאסור מה"ת ודו"ק: