שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ז (ו׳)

ובזה יש ליישב גם קושית הצל"ח דלוקי בח"ש דלישראל מותר משא"כ בב"נ דלא נתנה שיעורין לב"נ ולפמ"ש אתי שפיר דכל דמותר לישראל לא שייך לפני עור. וראיתי בספר יהושע שם שהביא בשם ההפלאה שאמר ליישב הא דמסיים הש"ס הא לכלבים שרי ע"פ קושית התוספות ד"ה והרי דם דנימא דכשהותרה נבילה גם דם הותר וכתב משום דבדם הנפש שייך אבמה"ח ואם כן היאך כתב או מכור לנכרי ואבר מן החי אסור למכור לנכרי משום לפני עור ולפ"ז לא היה יכול להקשות סתם דלמאי איצטריך לאסור משום לפ"ע ת"ל משום הנאה דאם לא אסור משום לפני עור ה"א דמותר משום דהותר בכלל נבילה גם הדם ודם איכא איסור משום אבר מן החי ולכך הקשה דהרי אסור משום לפני עור א"כ לא הותר בכלל נבילה ואפ"ה מותר לכלבים ובאמת שדפח"ח אבל במחכ"ת לא זכר שם דברי הרמב"ם פ"ט ממלכים הלכה יו"ד דדם מן החי לא נאסר לב"נ דאינו מצווה על דם ואין מקום לכל דבריו דשפיר י"ל דהוא בכלל נבלה ואפ"ה מותר למכרו לנכרי ובלא"ה אטו לא משכחת דלא קאי בתרי עברי דנהרא דאז לא שייך לפני עור. אמנם בגוף דברי הא"ש שעיקר חידושו לישב דברי הטור התמוהין במ"ש דאבר מן החי אינו נוהג בטמאים שהקשה בב"י דלמאי נ"מ כתב כן הא אכתי אסור משום טומאה לפענ"ד נראה לי דנ"מ לענין דאסור להסתחר בו דבטהורין אסור להסתחר כמבואר סי' קי"ז משא"כ בטמאים דלישראל שרי אם כן לא שייך דלמא אתי למיכל מיניה ואף דאכתי אסור משום טמא י"ל דמכאן ראיה למ"ש הראבי' הובא בב"י ביו"ד שם דבדיל מיניה לא שייך האיסור סחורה אך זה אינו מלבד דלא קי"ל כראבי"ה והטור ודאי לא ס"ל כן אף גם דאם כן גם אם היה נוהג אבר מן החי גביה מ"מ אין חשש כיון דבדיל מיניה ודו"ק: