שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ז (ג׳)

אמנם כעת ראיתי בתב"ש בחידושיו לחולין דף ק' שכתב שהקשה על שו"ת אמונת שמואל כנ"ל והקשה מחולין הנ"ל ורצה לחלק כנ"ל והקשה ע"ז דבשו"ת א"ש לא משמע כן ע"ש וספר א"ש אינו ת"י וע"כ נראה דבאמת גוף סברת א"ש תמוה דניהו דלדידיה מותר מכל מקום למה לא יאסר משום לפני עור כיון דלב"נ עכ"פ אסור וכבר תמה בזה בפר"ח שם וע"כ נראה דביאור הענין הוא ע"פ מה דכתב אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו על קושית אא"ז המהרש"ל דאיך אפשר דעובר על לא תגזול על גזילת ב"נ והא התורה בכללות ובפרטות לישראל נאמרה והשיב הח"ץ דאטו נצטוה העכו"ם שלא יניח הישראל לגזול אותו התורה צותה לישראל שלא יגזול אותו ואין כוונת התורה על העכו"ם רק לנקות את ישראל מפעולת הגזילה שהיא שנואה לפני המקום ואם כן עיקר המצוה על ישראל וכן צותה התורה כמה מצות לשלול מאתנו המדות הרעות יעו"ש דבריו הנחמדים מפז ולפ"ז הרי כתבו התוספות בע"ז דף ה' דהא דאסרה התורה לפני עור להושיט כוס יין ואבמה"ח הוא אף להושיט בלבד שמא ישכח נזירותיו ולפ"ז שפיר כתב הא"ש דבשלמא כשהאיסור הוא כולל לישראל ולב"נ שפיר י"ל דאסרה להושיט אף דהתורה לא ניתנה רק לישראל משום דהתורה רצתה לשלול מאתנו אותה הפעולה המאוסה שלא לאכול אבמה"ח ושלא יאכל על ידינו אבל כיון דלדידן שרי ניהו דלעכו"ם אסור אבל איך שייך לאסור ההושטה כיון דבההושטה ליכא שום איסור עדיין ועיקר האיסור הוא שמא ישכח ויאכל ואם כן עיקר הצווי היה שלא יאכל העכו"ם וזה לא שייך שעיקר התורה נתונה רק לישראל וכקושית המהרש"ל ולא שייך לומר שהתורה כוונה לנקות עצמינו מפעולה הרעה דבעצם הוא מותר לנו וגם לא הכשלנו העכו"ם עדיין שיאסר התורה לנקות עצמינו מהכשיל להאדם דבההושטה לא הכשלנו עדן ומה שישכח העכו"ם ויאכל זה לא עשינו רק העכו"ם אם כן היתה עיקר המצוה שלא יבא העכו"ם לידי מכשול וזה ל"ש שיצוה התורה בשביל העכו"ם אבל בטהורים כיון דהעצם האבמה"ח אסורה י"ל דרצתה התורה לנקות עצמינו שלא יאכל האיסור על ידינו וז"ב כשמש ולפ"ז תו ל"ק מכוס יין לנזיר דבישראל פשיטא דאסור משום לפני עור אף שהוא לא נצטווה. ובזה מיושב מה שהקשה בבכ"ש בחידושיו לפסחים דף כ"ב דלמה נקט תרויהו כוס יין ואבר מן החי לנכרי ולפמ"ש אתי שפיר דה"א דכוס יין לנזיר כיון שהוא לא נצטוה לא שייך לפני עור קמ"ל ואבמה"ח לב"נ איצטריך דהא דלנכרי לא אכפת לן דהתורה נתנה רק לישראל וכסברת הרש"ל קמ"ל תרווייהו שוב ראיתי בכו"פ שכתב כעין זה בסי' כ"ז יעו"ש ולא הזכיר כלל סברת א"ש. ומעתה מיושב הא דמזמנין ישראל על בני מעיים ולא כותי משום דלזמן דלספי ליה בידים אסור זה ודאי נצטווינו לנקות עצמינו שלא נכשיל למי שא"י ולמספי ליה בידים כל שאסור לעכו"ם אף שמותר לנו רק בהושטה דאינו עושה איסור בעת הושטתו רק דחיישינן שמא ישכח ויאכל בזה עיקר החשש הוא בשביל העכו"ם בזה פשיטא לא אסרה התורה כל שמותר לנו וז"ב: