שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ז (ט״ז)

והנה בר"ח אייר שנת תרי"ב נשאלתי מש"ב הרב מו"ה יעקב שלמה היילפרין מפרעמישלאן נ"י בענין שאחד רצה למסור איש אחד וביקש מאיש שיוכל לכתוב לשון לועז שיכתוב בזה והוא האריך אם זה הכותב עובר משום לפני עור אף דיוכל אחר לכתוב והביא דברי הש"ע סי' קנ"א והקשה על הש"ך דמומר ישראל הוא וכבר קדמו הדג"מ ורצה לחלק דבכה"ג דליכא תרי עברי דנהרא מותר אם אינו עושה איסור תיכף. ובזה מיושב גם כן מה שהעדים שמעידים על שטר שיש בו ריבית לא נפסלו משום לפני עור משום דאין האיסור בא תיכף והנה לא ראה דברי התוספות סוף הריבית והמלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ב ע"ש ובסברתו כבר נסתבך היד מלאכי והארכתי בזה למעל' אך מ"ש דגם מי שמוסר בעצמו לא איכפת לן ומדמה לעובדא דראבר"ש שס"ל שמותר לכלות קוצים מהכרם הנה בשו"ת הרשב"א הובא בחו"מ סי' שפ"ח לא משמע כן יעו"ש מחודש ח' וגם כבר אמרו חז"ל קשה המחטיאו לאדם יותר מההורגו ועיין בשיטה מקובצת בבא מציעא דף ס"א גבי תולה מעותיו בעכו"ם במה שכתב בשם הרמ"ך כיון דאינהו לא מפקדי כדכתיב לנכרי תשיך משום לפני עור נמי ליכא דהא שרי ליה לאוזפי לישראל בריבתא ע"ש הרי אף דישראל מוזהר כל שעושה ע"י מי שאינו מוזהר אינו שייך לפני עור מכ"ש מי שאינו מוזהר דלא שייך לפני עור אם נותן למי שמוזהר ולא דמי למה דאמרו חולין דף קי"א חס לי' לזרעא דאבא וכו' דשם בזה גופא נחלקו ולמאן דאוסר גם נמי שנותן לפניו הי' לו איסור מה שאין כן היכא שלהנותן אינו אסור כלל לא שייך לפני עור ודו"ק: