שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ז (י״ג)

והנה ש"ב הרב מו"ה בעריש מק"ק בריזדאוויץ אמר די"ל דלא שייך ממעט בתפלה רק במקום דאסור לקיים הדבר כמו ע"ז וכלאים אבל אבר מן החי ניהו דאסור אבל לא שייך ממעט בתפלה דאינו מצווה על זה ויפה אמר ואני מוסיף דהא באבמה"ח הוא של ב"נ והישראל מושיט לו אבל אינו מצווה למעט של נכרי וז"פ. ומן האמור אני תמה על מ"ש התשב"ץ חלק שלישי סי' רצ"ג דאסור הנאה אסור להאכיל אפילו לכלב ואפילו לכלב של הפקר כמוזכר בירושלמי פסחים פרק כ"ש והנה על מ"ש לכלב של הפקר כבר תמה בזה הכנה"ג ביו"ד סי' כ"ט ובספר באר יעקב חיו"ד שם האריך הרבה בזה ובאמת מה שאוסר בירושלמי לענין חמץ נראה לפענ"ד דאסור משום דכתיב לא יאכל בצירי וכ"כ בשו"ת פ"י סי' י"ב ובבאר יעקב שם האריך בזה אך גם לכלב שלו נראה לפענ"ד דכיון דלמעוטי בתפלה שרי והרי זה ממעט בתפלה ואף דנימא דזה נהנה גופו שאין צריך ליתן מאכל אחר לכלב שלו שמזונותיו עליו והו"ל כמשתרשי ליה דאסור בהנאה ונהנה מגוף האיסור ועיין מ"א סי' תמ"א ולא דמי למעוטי בתפלה דשם באמת משתכר ועוקר א"ה רק דמגיע לו שכר עבור זה אבל לא נהנה מגוף האיסור משא"כ בזה אבל עכ"פ בכלבים של הפקר ודאי דשרי דלמעוטי בתפלה שפיר דמי [ולפמ"ש לעיל דבזה לא שייך למעוטי בתפלה א"ש]: