שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ז (י״ב)

שוב ראיתי בפרמ"ג בסי' ס"ב שם שהקשה הוא בעצמו מש"ס הנ"ל ע"ש מ"ש בזה. והנה לפמ"ש התוספות ד"ה ואבמה"ח דעיקר דיוק הש"ס הוא דחשיב משתכר בהנאה דמה שמחזיק לו טובה חשיב א"ה ע"ש וא"כ י"ל דלכך אשמועינן ר"נ תרתי באבמה"ח וכוס יין לנזיר דקמ"ל באבר מן החי דלא נימא דאסור בהנאה וה"ל משתכר בא"ה ואגב אורחיה דינא קמ"ל וכמ"ש התוספות ריש ברכות דכן דרך המשנה וי"ל דגם ר"נ קמ"ל אגב אורחא דדוקא לב"נ אסור משום לפני עור אבל לכלבים שרי משום דאבמה"ח מותר בהנאה ולפ"ז אין מקום לכל הקושיות דאם מיירי באכילה דלא שייך לדידן אבר מן החי אם כן שוב יקשה למה קמ"ל תרתי וכעין שכת' בכו"פ סי' כ"ז הזכרתיו למעלה אך גוף דברי התוספות תימה לפענ"ד דאם משום דמשתכר באיסורי הנאה אתינן עלה אם כן היה מותר להאכילה לעכו"ם ומכ"ש לכלבים דכל למעוטי בתפלה שפיר דמי כדאמרו בע"ז דף ס"ג דאף ביי"נ מותר לקבל שכר כדי לשכור דכל למעוטי בתפלה שפיר דמי ומכ"ש במאכיל לכלבים ולכך אינו אסור רק להאכילו לב"נ משום לפני עור ועי' ביו"ד סי' קל"ג ס"י והיא קושיא גדולה לפענ"ד ולכאורה רציתי לומר דהכי מקשה הש"ס דכיון דקתני לא יושיט אם כן מיירי אף שאינו אוכלו בבירור רק שמושיטו לו אסור דאולי ישכח ויאכל ועיין בע"ז דף וא"ו בתוס' שם וא"כ שוב בזה שמושיטו הרי הוא נהנה דהגוי מחזיק לו טובה ועוד לא ממעט בתפלה ואם כן אדרבא משום לפני עור לא שייך כל כך דשמא לא ישכח ולא יאכל ומשום משתכר באיסורי הנאה אית ליה שפיר כיון דע"כ אבר מן החי אסור. ובזה י"ל קושית התוספות דהא באבמה"ח של ב"נ מיירי אם כן איך דייק דמותר בהנאה דהא בשל נכרי מיירי מדקתני לא יושיט ומ"ש דדייק משום משתכר בא"ה קשה דזה לא מוזכר ולפמ"ש י"ל דלהס"ד ס"ל דלכך נקט לא יושיט כדי להורות דמותר להושיט אף דליכא כ"כ חשש לפני עור וקמ"ל דלא שייך בזה משום משתכר באיסורי הנאה בהושטה וכמ"ש. ומעתה מיושב היטב כל הקושיות דאי אפשר לאוקמא באופן דלא שייך איסור אבר מן החי לישראל אם כן קשה למה נקט לא יושיט הא אינו אסור רק משום לפני עור ובהושטה ס"ד דמשום א"ה נקט לה וכמ"ש ודו"ק היטב: