שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ז׳)

ובזה מיושב היטב קושית התוס' בע"ז שם דלכך פריך שפיר על שמואל כיון דהוא מוקי בקיבת שחיטת נכרי נבילה ואם כן קודם חזרה ניהו דשיטת התוס' שם דגם קודם חזרה היה קרוש בכלל פירשא אבל עכ"פ בצלול ונקרש ודאי אסור ודי להתיר בקרוש מתחלתו ואם כן עכ"פ היתה בחזקת איסור כשהי' צלול שוב שייך סמוך מיעוטא לחזקה דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש הרשב"א ביבמות שם. ובזה מיושב גם כן מה דלא פריך מהמשנה וכמ"ש די"ל דהמשנה מיירי בצלול ורק על שמואל פריך וע"ז משני דמיירי לאחר חזרה ואם כן גם בצלול מעיקרו מתיר ואם כן שוב שייך סמוך ודו"ק היטב כי הוא חריף ובזה מיושב דקדוק עצום וכעת לא ראיתי במפרשים מי שיתעורר בזה דלמה בהך דמשני לשמואל כאן קודם חזרה לא מסיים הש"ס הך דמשנה לא זזה ממקומה ואילו בהא דפריך בחולין אח"כ מטריפה שינקה מכשרה משני גם כן כאן לאחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה ולפמ"ש אתי שפיר דלעיל באמת לא קשה רק על שמואל אבל המשנה מצי מיירי בצלול ואין צריך לומר דמשנה לא זזה ממקומה משא"כ בסיפא דקתני דבטריפה מותרת ע"כ דמיירי בקרוש ודומיא דהכי מיירי גם בקיבת נבילה ואם כן ע"כ צ"ל דמשנה לא זזה ממקומה ודו"ק כי קצרתי. ומן האמור נראה דשיטת הש"ס מסכים לפירוש ר"ת דמחלק בין צלול לקרוש והפר"ח בסי' פ"ז האריך להוכיח כשיטת רש"י ורוב ראיותיו הם מהסוגיא וכל שיטה מפרש לפי דרכו ואין ראיה ומה שהביא ממ"ש רבינו בפ"א מט"א הלכה כ' דחשב על קיבת חלב לאכלה דמטמא הרי דל"מ פירשא באמת הכ"מ חולק בזה והמעיין בתוס' מנחות דף ע"ט ד"ה דבלע יראה דלפי מ"ש לחלק בין טומאת אוכלין דכל שראוי לגר מקרי אוכל אם כן אין התחלה לקושיא ובאמת גם בהך דמייתי התוספות מליקטן לאכילה [ועיין בכ"מ שם] המעיין ברבינו פ"א מט"א ימצא שהיה גירסתו להיפך דחישב לאכילה עדיף טפי מליקטן לאכילה ועיין בכ"מ שם וכפי הנראה יצא לו לרבינו מהא דחישב לאכילה בקיבה אף דלשיטתו גם צלול מקרי פירשא בעלמא ואפ"ה מבואר בתוספתא דחישב מועיל וה"ה בזה ועיין בפר"ח סי' פ"א ס"ק י"ב ועיין בכנפי יונה סי' פ"ח שהאריך דאמאי חשיב הך דקיבה לפירשא והא לא הוה כשיעור עיכול ולא הבינותי דפירשא אין ענינו לעיכול רק כמו דאמרו גבי שליא דמקרי פירשא ואין ענינו לעיכול כלל. ומן האמור נראה באם נתפטמה בהמה בחמץ בתוך הפסח רק דנתפטמה בשאר דברים גם כן דמותר ואף דכתב המג"א דזה וזה גורם אסור בפסח משום דמשהו איכא מ"מ כיון דכאן בסי' תמ"ב התירו הט"ז והמ"א זוז"ג בפסח ניהו דכתבתי לפרש דבריהם באופן אחר אבל פשטת הדברים משמע דגם בחמץ מותר זוז"ג ועוד דגוף דברי המג"א סי' תמ"ה נובעים ממה שאסר הרמ"ה בע"ז זוז"ג ובאמת שהב"י סי' קמ"ב שם שהקשה עליו מגינתא דאזדבל בזבל ע"ז ולפמ"ש הש"ך שם גם הרמ"ה מודה דזוז"ג מותר וגם לחלוקו של הט"ז כל שאין מוכרח להמסייע האיסור מותר ולפמ"ש במק"א ליישב דברי הרמ"ה דכל שנשתנה הדבר מכל וכל גם להרמ"ה מותר אם כן כאן שנשתנה הדבר כמ"ש רבינו באכלה כרשיני ע"ז דמותר לפי שנשתנו ועיין פ"ד מאיסורי מזבח ואם כן מותר וגם הכו"פ בסי' ס' מתיר בחמץ ועיין בפר"ח שם ובפרט דכבר כתב הרמ"א בתשובה סי' כ"ח דהיכא דיש סניף יש לצרף שיטת השאלתות דגם חמץ בפסח אינו רק בששים וכאן כיון דיש כל הני סניפים להיתר ודאי יש לסמוך דאין אוסר רק בששים ואם כן שוב לא שייך זה וזה גורם דאינו אוסר במשהו וגם יש לצרף שיטת הראב"ד הובא בב"י סי' תמ"ז דבהנאה אינו אסור חמץ בפסח רק מששים מכל הלין טעמים נראה להקל בזה ודו"ק ועוד יש לצרף (שיטת הראב"ד הובא בב"י סי' תמ"ז) כמ"ש רבינו יונה במוסק שנשתנה וגם בסי' תס"ב כתבו לענין יין צימוקים שנשתנה מענבים וע' מג"א סי' תס"ב ס"ק וא"ו ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"י ומכ"ש כאן שודאי נשתנה במעי הבהמה דמותר. והנה הרמ"א בסי' פ"ז סי"א דעתו דאם היה מעמיד היתר הוה זוז"ג ותמהו הט"ז והש"ך דבזוז"ג בעינן שלא יהיה באיסור כדי לעשות פעולתו וכמ"ש התוספות בע"ז דף ס"ח ולפענ"ד נראה דדברי הרמ"א נכונים דכל הטעם דדבר המעמיד לא בטל הוא משום שנרגש פעולתו וכל דאוקמי מוקים הו"ל כבעיניה ולפ"ז כל דהועמד בהיתר גם כן עכ"פ אינו נרגש פעולת האיסור דאפשר שהוא מההיתר ולא שייך זוז"ג שיהיה דבר המעמיד ודו"ק: