שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ו׳)

והנה לכאורה קשה לי טובא בהא דאמרו בחולין רחב"א אמר ר"י מעמידין בקיבת נבילה ואין מעמידין בקיבות שחיטת נכרי וא"ל רשב"א כמאן כר"א דאמר סתם מחשבת כותי לע"ז וא"ל דאלא כמאן ומאי מוכיח דכר"א הא אף כרבנן נמי אתיא דהא בהא דמבואר בחולין דף י"ג במשנה דשחיטת נכרי נבילה ומטמא במשא כתב רבינו בפירוש המשניות דאף דאין מחשבת כותי לע"ז אבל כיון שמנהג אבותיהם בידיהם אם כן נתכוין לע"ז ולכך אסור רק דאינו אסור בהנאה ע"ש באורך ולפ"ז אף לרבנן דר"א כיון דנתכוין לע"ז הרי ניחא ליה בנפחא ואסור ולמה הוצרך לאוקמא כר"א והיא קושיא גדולה למעיין בדברי רבינו שם וצ"ל כיון דרק מנהג אבותיהם בידיהם אפשר לא ניחא ליה בנפחא כלל וגם בלא"ה דברי רבינו אינם מוסכמי' עם דברי הש"ס בדף י"ג שם ועיין בל"א שידחק שם ואף דבחידושי למשניות ישבתי דברי רבינו אבל פשטא דלישנא אינו מורה כדבריו וגם כפי הנראה בחיבורו פ"ד משחיטה חזר בו ע"ש. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא בחולין שם דף י"ג אמרו וניחוש שמא מין הוא ומשני דאין רוב מינין באומות ולפ"ז כיון דבעודה בחיים היתה הבהמה בחזקת איסור אבר מן החי א"כ נימא סמוך מיעוטא דמינים לחזקת איסור ואיתרע לה רובא ואסור דשוב ניחא ליה בנפחא והא דלא אסור בהנאה דלענין הנאה לא הוחזק באיסור כלל וכעין זה חילק הכו"פ בסי' ד' גבי שחט לע"ז בין אכילה להנאה וא"כ ליתסר השחיטת נכרי משום זה. ובזה היה מקום ליישב קושית התוס' בע"ז ד"ה חדא דהקשו דמה מקשה משמואל דהא בקרוש אינו אסור וגם הקשו בחולין דלפרוך מהמשנה על שמואל. ולפמ"ש י"ל דבאמת היה מקום לומר דהמשנ' מיירי בצלול ואוסר ורק על שמואל שפיר מקשה כיון דהוא תני חדא קיבת שחיטת נכרי נבילה ואם כן גם משום שחיטת קיבת נכרי הו"ל לאסור דבזה שייך סמוך מיעוטא לחזקה ולא שייך דהוה פירשא בעלמא דבע"ז ניחא ליה בנפחא אלא דתירוץ הש"ס אין לו מובן לפ"ז דמה משני לאחר חזרה הא גם לאחר חזרה שייך סמוך מיעוטא לחזקה עכ"פ מה שהקשיתי על רחב"א קשה וצ"ל דלאחר חזרה דקרוש הו"ל פירשא בעלמא וא"כ מעולם היתה עומדת הקיבה בחזקת איסור דהו"ל פירשא בעלמא דאף צלול ונקרש דעת הפוסקים דמותר ובכה"ג שלא עמדה באיסור כלל וא"צ שום מעשה להתיר א"כ לענין הקיבה מקרי חזקת היתר ועיין בחידושי רשב"א גבי הא דאמרו ביבמות דף למ"ד אשה זו בחזקת היתר עומדת שביאר דכל דלא צריך שום מעשה וממילא ניתר מקרי עומד בחזקת היתר ואם כן גם כאן בקיבה דמתחלה עמדה בחזקת היתר דכל שיקרש ממילא יהיה מותר אף שהיה צלול מעיקרא ואם כן לא שייך סמוך מיעוטא לחזקת איסור דמעולם לא היה הקיבה הקרושה בכלל חזקת איסור וז"ב מאד: