שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ו (י״ד)

ובזה נראה ראיה דכל דאיכא חשש סכנה אסור אף ביותר מששים ועי' ט"ז סי' קט"ז ס"ק ב' ובנקודות הכסף דאל"כ למה הוצרך המרדכי לראות דלא יהיה חשש ניקור והא עכ"פ כיון דבששים בטל אם כן בזמן הזה דמעמידין בפרחים וליכא חשש ניקור מותר דהוה כאילו היה ששים ויש לדחות דזהרי' דנחש מקלי קלי וכמ"ש הנקה"כ שם ובלא"ה י"ל בישוב דברי המרדכי דהנה בטעם דאסור אף בפרחים אף דלא שייך הטעם של האיסור י"ל ע"פ מ"ש האו"ה דגבינות של עכו"ם נעשה כודאי איסור תורה כל שאסרו משום חשש איסור תורה וכמ"ש הש"ך בכללי הס"ס דהוי כודאי איסור תורה ולא כפר"ח שם וכיון שעשו אותו כודאי איסור תורה שוב לא שייך לומר דבזמן הזה הוא מותר דהא מכל מקום אסרוה ויעשוהו כודאי איסור תורה ואי אפשר שישתנה האיסור מכל וכל דאיך אפשר שאיסור תור' ודאי ישתנה לפי הזמן ומעתה שפיר מוכיח המרדכי דע"כ דבר המעמיד אף באלף לא בטיל דאל"כ לא שייך לומר דנעשה כודאי איסור תורה דהא אם היה ששים היה מותר ואם כן כעת שאין בו נתינת טעם דהעמידו בפרחים שוב לא שייך לומר דהוה איסור תורה בודאי וע"כ שאסור אף במשהו ונעשה איסור תורה בודאי ודו"ק. ובזה ניחא מה דנקט המרדכי גילוי ושרף של ערלה ושומן חזיר והשמיט חומץ משום דבכל אלו יש מקום לאיסור תורה ודאי דגם גילוי איכא איסור תורה ושמרתם לנפשותיכם משא"כ חומץ דבזמן הזה הוה סתם יינם דאינו רק מדרבנן לכ"ע ודו"ק: