שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ו (י״ב)

והנה במרדכי פרק כ"ה סי' תש"מ ובשו"ת מיימוני בהלכות מ"א סי' ח"י כתבו בשם רשב"א לדחות דברי ר"ת דס"ל דדבר המעמיד אינו אסור רק בששים וכתב בזה בא"ד ומעולם לא ראיתי ליקח מן הכותי גבינות אפי' ראה חלב שחלבו כותי עד שעשאה גבינות שאין לחוש לא לניקור ולשרף הערלה ולשומן החזיר להחליקה ומזה הוציא הרמ"א בת"ח כלל פ"א והאחרונים דהוא מן האוסרים גבינות עכו"ם אף בישראל רואה. וראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ל"ו שהתפאר שכלם לא עמדו על כוונת הרשב"א שבמרדכי הנ"ל ואדרבא דעתו להתיר דאל"כ מה ראיה מייתי לדחות דברי ר"ת וע"כ דכוונתו דאם נימא דחיישינן שמא העמיד לא היה בטל אף באלף ולכך אף שרואה החלב שחלבו הכותי אסור דשמא העמידו בעור קיבת נבילה ומזה מוכח דאם העמידו בדבר היתר דמותר לשיטתו דאל"כ מה ראי' מזה מול שיטת ר"ת דלמא שאני גבינות דאסרוהו משום דהגזירה כוללת היה אף בהעמידו בפרחים וכמ"ש הגאונים וע"ש שהאריך בזה ולפענ"ד נראה להדר פני זקני הרמ"א והאחרונים דלדבריו אכתי יקשה דלמה באמת לא התירו גבינות עכו"ם כשראה שהעמידוהו בעור קיבת כשרה או בפרחים וכדומה אבל ביאור הענין נראה לי דהנה באמת הא דאסרו הגאונים אף בפרחים אף דהחשש לא היה רק שמא העמידו בקיבת נבילה וע"כ דכיון שכבר גזרו ואסרו אף שבטל הטעם לא בטלה הגזרה משום דהוה דבר שבמנין וכן מבואר בהדיא ברמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הלכה י"ד ובהה"מ ע"ש ולפ"ז נראה לי דבר נחמד בזה דהנה כבר נודע מ"ש הפר"ח בסי' קט"ז ומקורו מדברי התוספות ע"ז דף ל"ה ד"ה חדא לענין קיבת עכו"ם ובדף י"ג ד"ה לאפוקי דכל שהגזירה הי' כוללת בעת שגזרו אף שבטל הטעם לא בטל הגזירה אבל בדבר שגם בעת הגזירה היה מקום שאינו כולל הגזיר' כמו בגילוי דגם בעת הגזירה היה מקום שלא שייך הגזירה אם כן עתה שבטל הטעם הוה כאותן מקומות שלא היה הגזירה ע"ש ומעתה נ"ל דהנה בטעם גבינות עכו"ם יש חשש ניקור ושרף הערלה ומחליקין בשומן חזיר ומעמידין בחומץ וקיבת נבילה והנה ל"מ לטעם ניקור דהוא גילוי דאין חשש אם מעמיד בפרחים דהא גם בעת שגזרו הגזירה היו מקומות דלא היה שייך הגזירה דגילוי וכמ"ש התוס' בד"ה חדא וכן לטעם שמחליקין בשומן חזיר כיון שאינו בגוף ההעמדה וא"צ לגבינה אם כן פשיטא שהיו מקומות שלא החליקו בשומן חזיר דזה אינו צורך להעמדת הגבינה אם כן מהראוי היה להתיר ומטעם דמעמידין בשרף הערלה אף שהעמידו בשרף הערלה כיון דבאמת נדחה טעם זה דאם כן גם בהנאה מתסר א"כ ע"כ שעכ"פ לא היה כולל כל המקומות דאל"כ גם בהנאה ליתסר ולכך כל שעכשיו מעמידין בפרחים מהראוי שלא לגזור והוה כמקומות שלא העמידו בשרף הערלה. ובזה ניחא מה שלא הזכיר המרדכי העמדה בחומץ ועיין בנוב"י שם משום דחומץ של יין גם כן אין איסור הנאה כי אין מנסכין לעכו"ם כמ"ש התוס' בדף נ"ז ד"ה לאפוקי דלא שייך בזה כל דבר שהיה במנין ולכך כל שהעמידו בפרחים ליכא חשש ולפ"ז שפיר דייק דע"כ דבר המעמיד אף באלף לא בטיל דאל"כ גם לטעם דמעמידין בעור קיבת נבילה גם כן לא שייך לגזור דכיון דאם היה ששים היה בטל אם כן עתה שמעמידין בפרחים ואין בו בנותן טעם גם כן היה מותר כאילו היה בו ששים וע"כ דאילו היה בעור קיבת נבילה היה אסור ולא בטל אף באלף אם כן גם עכשיו אסור ושייך דבר שבמנין ודו"ק: