והנה מה שהאריך שם עוד לחדש דבעוף לא שייך לומר דאם הקדיש לדמי פסח או אשם דנימא דנחית עליו קדושת הגוף כמו בהקדיש זכר לדמיו משום דע"כ לא אמרינן זאת רק בבהמה דאף דתיחות עליו קדושת הגוף לא תפקע קדושת דמים דנימא ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיו לאשם או פסח ועולה אבל בעוף דכל שנתקדש קדושת הגוף לא תיחות עליו ואדרבא תפקע קדושת דמיו דהרי עוף אין לו פדיון אם כן שוב לא שייך שיחול קדושת הגוף ויעקר קדושת הגוף והאריך בזה לעשות ציצים ופרחים בחריפות ובקיאו' מדברי הרמב"ם הנה עם כל בקיאתו לא זכר שם דברי הש"ס ותוס' מפורשי' בנזיר דף כ"ו ע"ב בהא דאמרו אלא מעתה מעות ולא עופות וכתבו התוס' דלאו לעופות דלא חזי להקרבה כלל כגון אווזין ותרנגולים דזה לשום קרבן לא חזו והוי לי' כבהמה בעלת מום רק בתורים ובני יונה דחזי לשום קרבן וע"ז הקשו דאי חיילא עלי' קדושת הגוף תו לא מפרקי דמיו דאין לעופות פדיון אף כשיפול בה מום אם כן אין ראוי לנזיר כלל לא למכור ולא להקריב קרבנות והרי דכל שאינו ראוי כלל לא חייל קדושת הגוף וזכה הגאון לסברת התוס' האלו ומי יגלה עפר מעיניו והיה שמח מאד בזה כי מה שיגע בא זה והושיט לו באצבעו דהדבר מפורש בתוס' ועכ"פ זכינו גבי עוף שאינו ראוי לקרבן בשום אופן לא חל הקדושה וכן הסכים המ"א ס"ק א' שם דלא כמהרי"ל והדבר מפורש כאן בנזיר וכמ"ש למעל':
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.