ובזה מיושב ראיית הב"ח דגם באינו מקולס אסור אף בדיעבד דאל"כ מאי פריך מקולס אין שאין מקולס לא והא במקולס אף דיעבד אסור ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד מקולס גם כן צריך אמירה אם כן י"ל דגם במקולס אינו אסור רק לכתחלה ולפי המסקנא דמקולס לא בעי אמירה יש לומר דמקולס אסור אף בדיעבד משא"כ באינו מקולס ודו"ק היטב כי הוא חריף. וחוץ לדרכינו אמרתי בישוב קושית הב"ח הנ"ל דהנה הט"ז סי' תס"ט אסבר להחילוק בין גדי מקולס לאינו מקולס דבמקולס דאסור אף בלי אמירה וחל על הבשר האיסור לכך אסור אף באכיל' משא"כ באינו מקולס אין האיסור רק מה שאמר ולא חל על הבשר דתלינן הכוונה ליו"ט ולא לשם פסח לפ"ז בהס"ד דס"ל דגם מקולס בעי אמירה אם כן זה גופא מקשה הש"ס דכאן אמרו דאסור שיאמר משמע אבל אין איסור על הבשר וקשה למה בגדי מקולס אסור וע"כ דאמירה לא ממשא הוא כלל ומקולס אסור מצד עצמו דאם היה מחמת אמירה למה פסול לאכילה וע"ז משני דבמקולס אסור אף בלי אמירה וחל על הבשר משא"כ באינו מקולס. ובזה מיושב קושית הצל"ח דמה דייק מקולס אין הא מעשה שהיה כך היה ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא דשם אסרו אף באכילה וע"כ דאין האיסור בשביל האמירה דמצד האמירה לא מסתבר שיאסר באכילה וכמ"ש הט"ז ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.