והנה בגאון צבי מקשה דאמאי קדשים שנשחטו או שמתו רואין בכלל העמדה והערכה הא העמדה בגלל הערכה ואנן קי"ל דאם חיללו על שו"פ פדוי ואם כן לא צריך הערכה כלל ע"ש שהאריך בזה והביא דברי התוס' בתמורה דף כ"ז ע"ב שכתבו דבעה"ב הפודה אף בשוה פרוטה מחולל וא"צ הערכה כלל ע"ש. אמנם נראה דהנה בעל טורי אבן בחידושיו למגילה דף כ"ג כתב דהא דמחלקו התוס' בין בעה"ב הפודה לאחר הוא משום דבעה"ב יכול לשאול עליו ולכך יכול גם לחלל על שוה פרוטה משא"כ אחר ולפ"ז לאחר שנשחטו דאינו יכול לשאול עוד וכמ"ש התוס' בכריתות דף י"ג ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק שוב בעי העמדה והערכה וז"ב ולפ"ז בזמן הזה תלוי אם יש לו פדיון דאז איכא רווחא להקדש שוב אין יכול לשאול שוב בעי העמדה והערכה ואם אין לו פדיון שוב אית ליה שאלה ואין צריך העמדה והערכה ולפ"ז גם במקולס בזמן הזה אפשר להקל דיתלו בשאלה אם אין לו פדיון. והנה לפמ"ש הט"א עוד לחלק דבעה"ב כיון שמכח דיבורו בא ההקדש לכך יכול לשאול משא"כ אחר ואם כן יש מקום לחלק דבאומר בשר זה לפסח בא על ידי דיבורו אבל במקולס אינו בא על ידי דיבורו כי אם על ידי מעשה וזה י"ל הטעם דמקולס אסור בזמן הזה אף בדיעבד משא"כ באינו מקולס דמותר בדיעבד דהוא מהאי טעמא שכתבתי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.