שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (ד׳)

והנה בפט"ו ממעה"ק הלכה ז' כתב הראב"ד בסופו ועוד דקי"ל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אלמא כי אמר לדמים נמי קדוש קדושת הגוף כתב הכ"מ דבאמת יקשה כן על הא דמוקי בנדרים דף כ"ט לדמי וכתב הכ"מ כיון דבאמת לא אקדשיה רק לדמי ניהו דממילא חל קדושת הגוף מכל מקום לא חמיר כקדושת הגוף וכי מטי זמן שלשים יום דאמר פקע קדושתיה מיהו לאו בכדי ואח"כ הביא לדברי הר"ן דמוקי לה בבע"מ וכתב דלרבינו דלא מוקי בבע"מ צ"ל כהחילוק הנ"ל א"נ דאיכא תרתי לגריעותא דאמר לעולה בלמ"ד ודמים ועוד דלא מיירי אלא בנקיבה שאינה ראויה לעולה ועיין בלח"מ שם ועכ"פ לפי חלוקו של הכ"מ הראשון יש ליישב גם בהא דאמר לדמי נסכים דלכך עכ"פ שייך לב ב"ד מתנה להתחלל על הדמים דכיון דבאמת אמר לדמים רק דממילא נתפס קדושת הגוף עכ"פ לא פקע קדושתיה בכדי ושפיר מתחלל על הדמים ומיושב קושית התוס' בתמורה הנ"ל ולחלוקו השני ממילא מיושב קושית הגאון צבי על המג"א כאן דאמר לפסח בלמ"ד ודמים בודאי לא חל קדושת הגוף שוב ראיתי בתוס' ישינים בנדרים שם שהקשה גם כן קושיות הכ"מ הנ"ל בהא דמוקי לדמי וכתבו דבדמי נסכים לא חל קדושת הגוף וצ"ל דקאי הש"ס אליבא דר"ש וכמ"ש הלח"מ שם ובזה עמדתי על לשון הר"ן שהקשה בהא דאמר לדמי דמכל מקום קדוש קדושת הגוף דקיי"ל המתפיס תמימים לבדק הבית אינו יוצא מידי מזבח לעולם ולא הקשה בפשיטות כמ"ש התוס' והכ"מ מהא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף ולפמ"ש אתי שפיר דע"ז יש מקום ליישב ככל החילוקים הנ"ל שכתב הכ"מ אבל הר"ן שיכל את ידיו והקשה מהמתפיס תמימים דאינו יוצא מקדושת מזבח דמשמע דלא הועיל כלל במה שאמר שיהי' לדמים ועיין מלמ"ל פ"ה מערכין ואם כן שפיר קשה במה דאמר לדמי דל"מ כלל והן נסתר מחמתו מה שרצה בגאון צבי שם לחדש דהא דאמרינן דא"י מידי קדושת מזבח היינו לא שחל עליו קדושת הגוף ממש רק שיפדנה וימכר לצורכי המזבח ע"ש דא"כ אין מקום לקושית הר"ן הנ"ל דכיון דעכ"פ לאחר שלשים נעשה שלמים ממילא אינו יוצא מידי מזבח לעולם וע"כ דנתקדש קדושת הגוף ממש ונעשה עולה תיכף ודו"ק ומ"ש בגאון צבי להקשות על הא דאמרו דלב ב"ד מתנה בקטרת שיתחלל דהיאך מועיל הא כיון שנתקדש בכ"ש נתקדש אף שלא מדעת ול"מ תנאי כמ"ש התוס' במנחות דף ע"ט ע"ב ד"ה ולתני במחכ"ת אי אפשר לומר כן דלמה לא יהיה מועיל תנאי אף שנתקדש בכלי שרת ולא גרע ממה שנתקדש בעצמו אף בקדושת הגוף דחידש רבה דמועיל תנאי ב"ד וכוונת התוס' שם היא על מה דהקשה הש"ס דהיה להם להתנות שתצא לחולין על זה הקשו דלמא לא היו מתנים כן כיון דכבר נתקדש בכ"ש לא רצו להפקיעו מקדושתו וע"ז כתבו ה"מ קודש אבל חולין לא אבל כל דמתנו ב"ד שפיר יכלו להתנות וז"ב ומ"ש להקשות על המ"א דכתב דקדושת דמים יש לו פדיון מדברי התוס' בערכין דף ל"ב דבזה"ז ל"מ פדיון רק תעקר ע"ש באמת שיטת הרי"ף פ"ק דע"ז דמועיל פדיון גם בזמן הזה ועיין בר"ן שם: