שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (י״ד)

והנה בשנת תרח"י יום ב' בשלח נשאלתי מהרב מוהר"ר נתן אבד"ק קולקוב באחד שקנה כבש אחד קטן ואמר להשו"ב בזה"ל דאס קליינע וועל איך מיר לאזין פאסין השי"ת וועט שענקין ציא דער לעבין אויף אקרבן פסח והשו"ב ענה שיעשה שו"ת בזה והוא אומר משחק הייתי וע"ז כתב דהתב"ש בסי' ה' כתב דבאומר כן זמן מה קודם השחיטה הו"ל הקדש דאורייתא ואף לשיטת התוס' דבזמן הזה הו"ל כאומר הרי עלי להקריבו בחוץ וה"ה כאן והנה מעלתו קיצר בדבר וכונתו דכל שאינו אומר בשעת שחיטה ממש מגרע גרע והו"ל כמקדיש אדעתא שיבנו בהמ"ק ויהיה אסור מה"ת ולפענ"ד כיון שאמר שמשחק היה נלפענ"ד להתיר דאף דהתב"ש כתב דבכה"ג דלא מוכחא כ"כ הוה דברים שבלב דברים במחכ"ת לא כן אבי בכה"ג דאיכא איסור בדבר פשיטא דאמרינן דדברים שבלב הוה דברים דמה"ת לומר דרצה לעבור ולהקדיש קדשים בחוץ ורצה להקריבו כשיבנה בה"מ וכל שאמר שכיון לשחוק אם כן אומר שגם בלב לא כיון להיות מקדיש ואם כן פשיטא דל"מ דברים שבלב ולא דמי להך דנדרים דף כ"ח דשם הוה באמת כונתו לכך משא"כ כאן הכל יודעין ובודאי כיון לשחוק וגם בלב לא גמר ומ"ש מע"ל ע"פ דברי הכו"פ דיוכל לשאול על נדרו לא הבינותי דמ"מ שייך מ"ע עכ"פ ולפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג בלא"ה אין מקום לדברי הכו"פ דכל שאינו מתחרט על ההקדש רק מצד שאסור אי אפשר לו לשאול ואף דנימא דגם כאן עיקר השאלה על גוף ההקדש מכל מקום עכ"פ משום מ"ע שייך כאן אבל לפענ"ד העיקר דבכה"ג דברים שבלבו ובלב כל אדם דכל אדם יודע שאסור להקדיש ולהקריב בחוץ ופשיטא דלא עלה על דעתו שיבנה בהמ"ק ויקריבו בפנים ומה גם דקרבן פסח יצטרך לעלות לירושלים ואנשי חו"ל פטורין מקרבן פסח לשיטת התוס' בפסחים דף נ"ו וע"כ פשיטא דכיון לשחוק בעלמא כנלפענ"ד: