שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (י״ג)

ובזה יש ליישב מה שהגיד לי החריף מו"ה זאב וואלף נ"י בר"ח שמחה מפה בהא דאמרו בב"ק דף ע"א באומר בגמר זביחה עובדה וכתבו המפרשים דהכוונה דבאמת שחטה בהכשר ובגמר השחיטה נמלך לעבדה לע"ז וע"ז הקשה דהא כבר הוה מום בתחילת השחיטה ולפמ"ש אתי שפיר דבתחילת השחיטה לא נקרא מום דדרך הכשרו בכך ואם כן לכך חייב על גמר השחיטה בע"ז ודו"ק. והנה במ"ש הכ"מ פט"ו ממעה"ק ה"ו ליישב דברי הראב"ד דאמר דקדושת הגוף לא פקע בכדי והקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וע"ז הקשה כיון דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף שוב לא פקע בכדי וכתב הכ"מ דאף דהוא עצמו יקרב עולה מכל מקום לא חמור כקדושת הגוף ממש וכי מטי שלשים יום פקע קדושתיה מיהו לאו בכדי. והנה שאל אותי הרב החריף מו"ה איצק שמעלקיס נ"י דאם כן מה פריך הש"ס בשבועות דף י"א א"ל אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ומה קושיא הא מכל מקום אינו כקדושת הגוף ממש וכמ"ש הכ"מ ולק"מ כמו שהשבתי תיכף דשאני התם דהוא הקדיש לדמיו רק דממילא נתפס עליו קדושת הגוף כיון דחזי לזה אם כן לא עדיף הקדושת הגוף דנצמח רק ע"י מה שהקדישו לדמיו והרי קדושת דמים אף דלא נפיק בכדי אבל ע"י פדיון מעט נפדו כמ"ש הראב"ד שם שבפדיון כל דהוא וה"ה קדושת הגוף דאתי מחמתיה בכלות השלשים יום פקע דלא יהיה הטפל חמור מן העיקר אבל כאן דהוא הקדיש קדושת הגוף ממש רק דלב ב"ד מתנה עליהם כשלא יצטרכו יפקע קדושתן וזה אי אפשר כיון דעצמותן נקדש קדושת הגוף וז"פ. והנה מידי דברי בסוגיא זו קשיא לי טובא דלפמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא בשם החכם מהר"ם קורטבא דבר פדא ועולא בתרתי פליגי דמשום דבר פדא ס"ל קדושת הגוף לא פקע בכדי לכך ס"ל פדאן חוזרות וקדשות ולעולא דס"ל קדושת הגוף פקע בכדי א"כ אין חוזרות וקדשות ולפ"ז לר' יוחנן דס"ל שם פדאן הוא חוזרות וקדושות א"כ ס"ל כבר פדא כמ"ש הר"ן שם דמטעם זה הלכה כבר פדא מדשקיל וטרי ר' יוחנן אליביה ואם כן ר' יוחנן ס"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי ואם כן בהא דאמר ר"ח מאן ציית לך ולר"י רבך וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ולמה לא פריך דעדיף מיניה והא ר"י גופא ס"ל דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ואם נימא דר"י מחלק אליבא דבר פדא בין פדאן הוא לפדאן אחר אבל הוא לא ס"ל כן וקדושת הגוף גם כן פקע בכדי וכן אמר בהדיא בירושלמי דר"י ס"ל פדאן אינן חוזרות וקדושות ובאמת שלדברי מהר"ם מקרטבא דברי ר"י שבירושלמי סותר למ"ש בבבלי אבל אכתי קשה להיפך דאם כן למה לא משני דאה"נ דר"י ס"ל דקדושת הגוף פקע בכדי ולא קדשם רק לצורך וכמו דס"ל לעולא ובפרט דשם אמרה עולא משמיה דר"י וא"ל דשאני הך דעולא מדהתם דשם אקדשיה עד שיקצצו א"כ שפיר מכיון דאקציה לא נתפס הקדושה יותר משא"כ כאן דאקדשיה רק דהציבור לא צריכין יותר דז"א דאכתי קשה דלאחר שחדש רבה דלב ב"ד מתנה עליהם דאם לא הוצרכו יהיו לדמיהן אם כן הוי ליה כאומר עד שיקצצו וע"ז מקשה אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ומה בכך והא גם קדושת הגוף פקע בכדי וביותר תימא דהא אביי ס"ל באמת בסוגיא דבר פדא דקדושת הגוף פקע בכדי ומה מתמה כ"כ וע"כ דלא כמהר"ם מקורטבא ור"י ס"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי ואביי קבלה מרבא ושפיר אקשיה לר"י דס"ל מסתמא דקדושת הגוף לא פקע בכדי אם כן שפיר מקשה דמאן ציית לך ודברי המהר"ם והר"ן צע"ג וגם זה ראיה דיש לחלק בין קדושת הגוף דלא פקע בכדי לקדושת דמים דפקעה בכדי שהרי משנה דקטורת הוה קדושת דמים ופקעה מיהו זה אינו דאדרבא משם מוכח קצת דלא פקעה בכדי שהרי גם למה דס"ד דקטורת הוה קדושת דמים הוצרך פדיה על המעות ועכ"פ לא נפקע בכדי. וראיתי במרכבת המשנה פט"ו ממעה"ק ה"ז שכתב לישב קושית הראב"ד דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף והיא קושית הר"ן בסוגיא וכתב הוא דניהו דהבהמה נתקדשה קדושת הגוף וצריכין להקריבה אבל אינו בגדר המוכר עולתו ושלמיו שהרי הוא לא נדר אלא דמי עולה רק שממילא נתפס קדושה על גוף הבהמה ואם כן שוב יכול למכור אותה לצורך עולה שהרי לא נתחייב הוא שיביא עולה על עצמו ע"ש ולפענ"ד תמוה טובא דאם כן מה פריך הש"ס בשבועות והאמר מר הקדיש זכר לדמיו יביא עולה ומה קושיא הא מכל מקום יכולין לחללה על המעות ויקנו הבהמה עצמה ממעות תרומה חדשה ונמצא שגוף הבהמה נתקדשה ונקרבה עולה ומ"מ נפדית לענין זה שאינה נקרא בהמת ציבור שנשתיירה שהרי יכולין למכרה למי שמחויב עולה והיא תימה רבה לפענ"ד: