שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ד (ט׳)

והנה בחידושי אמרתי ראיה בזה לשיטת הראב"ד דאין מבטלין איסו' לכתחילה היא מה"ת ובפרט לפמ"ש הנוב"י דביבש ביבש ל"מ ביטול לכ"ע מן התורה מהא דהקשו התוס' פסחים דף כ"ט בהא דמקיש שאור דאכילה לשאור דראיה והקשו התוס' דאם לקחו ישראל או גזלו הו"ל שלו. ולפמ"ש אתי שפיר דיכול לאכלו ע"י ביטול במצה וכדומה ואף דאסור לבטל מה"ת ביבש ביבש הא זה אינו דקודם שאכלו והיא של עכו"ם יכול לבטל דלא נאסר עדיין דחמץ של עכו"ם מותר הו"ל כמבטל איסו' בזמן שלא נאסר דמבואר בט"ז סי' תמ"ז דמותר לבטל וכ"כ בסי' תרכ"ט והוא הדין בזה דעד שנעשה של ישראל משרי שרי ודו"ק. והנה דברי הנוב"י הנ"ל הם תמוהים לפע"ד דלפ"ז באיסור דרבנן ביבש ביבש יהיה אסור מן התור' לבטל דהא כעת ניכר איסורו והרי מבטל איסו' דניהו דרבנן אסרו אבל עכ"פ כל שנצטוינו מן התורה לשמור דברי סופרים שוב אסור מן התורה לבטל דהרי כעת ניכר האיסור והרי איסו' דרבנן מבטלין כדאמרו בפ"ק דביצה דף וא"ו וגם חלת חו"ל מבטלה ברוב וגדולה מזו מצינו דהרז"ה מתיר בחלה שנטמאת לקרא לה שם ולבטלה ולאפותה וכמ"ש בבעה"מ פ"ג מפסחים גבי חלה שנטמאת ואף הרמב"ן מודה בזה אם כבר נתערבה שיוסיף עליה וע' בר"ן שם והרי שם יעשה איסו' תורה שיאפה שלא לצורך אם נימא דל"מ הביטול ואסור לבטל מן התור' וע"כ דליתא ולפענ"ד הדבר תלוי בהא דנרא' שנחלקו הרשב"א והרא"ש בטעם הדבר דיבש ביבש בטל ברוב דאם נימא כמ"ש הרשב"א משום דעל כל אחת יש להסתפק שמא היא מן הרוב אם כן יש מקום לומר דאסו' לבטל לכתחלה דכעת אין כאן ספק אבל לשיטת הרא"ש דהוא משום דהאיסו' נהפך להיות היתר ועיין בטוש"ע יו"ד סי' ק"ט אם כן מה בכך דכעת ניכר האיסור הא אח"כ יתבטל ויהי' היתר ועיין במהרי"ט בחלק יו"ד סי' א' במה שכתב דלכך אין עושין ספק דרבנן לכתחילה או ס"ס בדאורייתא דהוה כמו אין מבטלין איסו' והיינו מדרבנן ושם אתי שפיר דכעת אינו ספק ושמא יבא לידי ישראל והוה כמו ספי ליה בידים ואפ"ה אינו רק דרבנן מכ"ש בזה דכל דנתבטל ואינו ניכר שוב האיסו' נהפך להיות היתר ואף לשיטת הרשב"א אח"כ גזה"כ דאחרי רבים להטות אף שיודעין אנו שבודאי יש אחת שהיא איסו' מכל מקום על כל אחת אזלינן בתר רוב ולמה יהי' אסור לבטל לכתחילה מה"ת וז"ב והרי רוב גם כן אינו רק ספק והתורה התירה וכמ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דף ז' גבי עשירי ודאי וה"ה בזה ובזה אני אומר ליישב דברי הרי"ף דלכך לא כתב בחלה שנטמאת הך תקנה דשם כיון דכעת הוא אסור לאפות וכשמבטלה שוב נימא דאיסו' נהפך להיות היתר שוב אין כאן חלה כלל והרי צריך להפריש חלה ואם כן מה מועיל מה שיפריש חלה מקודם ומכ"ש לשיטת הרשב"א דעכ"פ יש כאן אחת שאסור לאפות וגם י"ל דממונא לא בטל וכל שכבר הפריש החלה שוב אסור לבטלה מיהו יש לומר דהו"ל ממון שאין לו תובעין ובטל ועיין ביצה דף ל"ח ועכ"פ מ"ש בראשונה נכון ועיין ביצה דף כ"ז בחלה שנטמאת וגם שם קשה דבח"ל יכול לבטלה ברוב וצ"ע כי לא עיינתי כעת ואני כותב מבחוץ: