שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ד (ו׳)

ובזה מיושבים היטב דברי הריב"ש דע"כ כל שאין כוונתו לבטל האיסור שרי דאל"כ שפיר יקשה היאך מותר להגעיל והא סוף סוף הוא מתיר הבליעת האיסור וע"כ דבאמת אין כוונתו לבטל האיסו' רק שההיתר יהיה מותר דהיינו הכלי ומיושב קושית הפר"ח דניהו דאם כבר בטל שוב לא יהיו המים נאסרים אבל היאך מותר להגעיל לכתחילה וכמו דאין מבטלין איסור לכתחילה אף לכשיתבטל יהיה מותר דתולין שזה היתר מכל מקום אמרינן דהאיסור לא ישוב להיות היתר כמו כן הבלוע בכלי שיש בו בנו"ט הרי הוא מתיר האיסור וע"כ דאין כוונתו לזה וכשאין כוונתו לזה שוב מותר לגמרי ולפע"ד ראיה לשיטת הראב"ד דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה היא מן התורה מהא דאמרו בגיטין דף פ"ג ע"ב היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולמה לא משכחת לה שזה יאסור יינו של חבירו וזה יבטלו ומותר מן התורה אף למבטל עצמו וע"כ דאסור לכתחילה מן התור' למבטלו ולשיטת הפוסקים דמתירין צ"ל דכוונת הש"ס דאם יבטלו יהי' מותר בשביל שנתלה שזה הוא המותר מכבר אבל לא מצינו שזה אוסר וזה מתיר אותו דבר בעצמו עכ"פ סברת הראב"ד נכונה לפענ"ד וכמ"ש בטעמו. ולפ"ז היה נ"ל דבכהאי גוונא שהיה משהו בלוע בכלי שוב היה מותר לבטלו אף לשיטת הראב"ד כיון דהאיסור אינו מבטל דהאיסור לא ישוב להיות היתר דאינו בנו"ט ואסור במשהו וכשמבטלו אינו מבטל להאיסור דבלאו הכי הוא משהו וז"ב כשמש ומשמיא אנהירו לעיינין דמצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רכ"ב שכתב בשם הראב"ד ז"ל דאיסור משהו בלוע בכלי מבטלין לכתחלה הרי בהדיא דאין בו שום חשש אף לשיטת הראב"ד ז"ל. ובזה מיושב מ"ש השואל שהו"ל להקשות ממגורה שפונה ממנה תרומה מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין הרי דאף בעין יכול לבטל איסור. ולפמ"ש אתי שפיר דשם אינו רוצה להתיר התרומה שזה משהו ורוצה ליתן לתוכה חולין וכל שאינו מכוין לבטל האיסור שרי אף להראב"ד וכמ"ש הריב"ש וכמ"ש בטעמו וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות היאך שייך מן התורה לחלק בין מתכוין לבטל האיסור או לא אטו קנסא הוא והיכן מוזכר מה"ת לחלק דבאינו מתכוין שרי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דאינו מתכוין על האיסור לא שייך לומר דהאיסור נהפך להיות היתר והרי אינו רוצה להנות מאיסור כלל רק שהכלי לא יאסר ונשארה בהיתר כמו שהיתה ודו"ק: