שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ד (י״א)

והנה התוס' בפסחים דף למ"ד ד"ה ונשהינהו הקשו ניהו דס"ל דטעמא דחמץ בקדירה חשיב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביחד מ"מ אין מבטלין איסור לכתחלה ושאל אותי תלמידי החריף מו"ה אברהם לבוב נ"י נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד זצ"ל דמה קושיא הא אין מתכוין לבטל האיסו' רק לבשל בקדירה ובכה"ג לא מקרי מבטל איסור ע"ש. והשבתי דמכאן ראיה ברורה לדברי הנוב"י הנ"ל במהדו"ק סי' כ"ו דלערב לכתחלה לבטל אף שאינו מתכוין אסור רק דכל שהוא כבר מעורב והוא מוסיף או טוחן החיטים ואינו מתכוין לבטל שרי ולפ"ז נלפענ"ד דזה דוקא באיסו' שבטל בששים שייך לומר דכל שהוא כבר אינו מקרי מתכוין לבטל איסור אבל כאן דהוא אסור במשהו א"כ המשהו לעולם יש בעיניה ובכהאי גוונא אסור אבל זה אינו דגם שם קאי אף באיסור משהו דכל שכבר נבלע האיסור והוא אינו מתכוין לבטל האיסו' מותר ואם כן הוא הדין כאן הא הקדירה כבר נבלע בו האיסו' ויותר נראה דמכאן ראיה למ"ש הט"ז ביו"ד סי' קל"ז ס"ק ד' דכל דאפשר בענין אחר לעשות אסור אף שאינו מתכוין לבטל ואם כן זהו באמת תירוצו של הר"י דכיון דהכא בכ"ח ואין להם שום תקנה בכהאי גוונא שרי לבטל כיון דאין בו רק משהו ומיהו לא היה להם לומר דאינו רק משהו דשלא במינו הוא ת"ל כיון דהכא אי אפשר בענין אחר לא חשיב מבטל איסור ובלא"ה קשיא לפמ"ש הר"ן בפרק אין מעמידין בשם הראב"ד ורבותינו הצרפתים דכל שאין כאן רק איסור משהו ואי אפשר לבא לידי נתינת טעם מותר לבטל לכתחילה וא"כ כאן דאינו רק משהו למה יהי' מותר לבטל לכתחילה אך יש לחלק דשם קאי לדידן דמין במינו בטל ברוב ובמין בשאינו מינו בנותן טעם א"כ כל שא"י לבא לידי נ"ט מותר אבל כאן דלרב קיימינן דמין במינו במשהו אם כן קפדה התורה על איסור משהו יותר דבמין במינו במשהו ובאינו מינו בנותן טעם א"כ איכא איסור לבטל אמנם ליישב גם הקושיא הנ"ל דהא אינו מתכוין לבטל לפענ"ד נראה דע"כ לא כתב הר"ן רק בהגעלה שאינו מתכוין לבטל האיסו' במים שמגעיל וכל כוונתו להכשיר את הכלי אבל כאן שהכלי אסור והוא מבשל בהכלי אם כן מתכוין להכשיר הקדירה שאל"כ היה אסור לבשל בו א"כ אין לך מבטל איסור גדול מזה שהרי הכלי אסורה לבשל בו שיש בו משהו חמץ וע"י שמבשלים בא"מ אנו מכשירים הכלי ומקרי מבטל איסור וז"ב: