שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ג (ט׳)

והנה זאת כתב לי תלמידי בחוה"מ אמנם נכתב כפי מה שאמר לי השואל המעשה בע"פ אבל הובא לפני השטר מכירה וראיתי כי לא השכיר לאותו בעה"ב ואעפ"כ סמכתי על הגאון מק"ח שהורה כן בפשיטו' אף שדבריו תמוהים לפענ"ד צירפתי כיון שיש ספק שמא נלתת ושמא לא נלתת והנה היה בשטר המכירה הנ"ל גם איזה לחם ורציתי לאסור אותו לחם ולצוות לבערו והנה אמרתי עי"ז יתבטל המכירה לגמרי כיון שנכתב שטר אחד לכולם ועיין בחו"מ סי' ק"ץ דבשטר ודאי אין קנין לחצאין ולבער אחר הפסח אותו הלחם בלבד אמרתי שיהי' כעין חוכא וע"כ הוצרכתי לסמוך על המק"ח והנה מ"ש המק"ח כ"א היה כת"י היה מועיל אף בלי חתימה הנה אף אם נסכים לאותה שיטה דכת"י לבד מועיל ועיין מח"א הלכות עדות מ"מ כיון שראיתי בשטר מכירה שכתוב שהרשות ביד העכו"ם להעתיקו בלשונם וכן נכון דכתב שלנו לא מועיל מצד ד"מ וא"כ כיון שבד"מ לא מועיל כת"י לבד שוב לא מועיל כן נלפענ"ד: ודרך אגב אבאר מ"ש המחצית השקל למכור החמץ לערלית ולא לערל זכר משום דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ואין שליחות לעכו"ם משא"כ חצר דאיתתא משום יד איתרבאי ע"ש אך התנה שלא תהיה לה בעל והטעם הנ"ל דא"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה ואף בנכרי שייך זאת כמ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' כ' ע"ש ולפי זה נ"ל דיכול למכור לערל החמץ ומקבל ממנו הדראהן והשכרת הרשות יהי' ממנה דאז כיון שהנכרי מרוצה שוב יכול להשכיר להנכריות: