שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ג (ג׳)

ובזה יש ליישב מ"ש הסמ"ע ר"ס ק"ץ דהכסף שקונין בקרקע היה בתורת שווי המקח דבתורת קנין ל"מ והקשה הט"ז דבס"י מביא דבערבוני יקן קונה הכל. ולפמ"ש אתי שפיר דהיכא דפירש בהדיא שיקנה אף במקום שא"מ וגם מתורת סטימתא הוא דקונה אם פי' בהדיא ובזה אף הש"ך בסי' קצ"ח שחולק בס"ק יו"ד שם י"ל דמודה. מיהו בגוף דברי הסמ"ע והט"ז כתבתי בגליון הט"ז שם דכדברי הט"ז מבואר בר"ן ורא"ש יעו"ש. ומדי עיינתי בדברי הרב שיעורי רז"ה הנ"ל ראיתי במ"ש להוכיח שם דלא מצי זכי בחמץ בפסח כיון דלאו שלו היא לא מצי זכי ביה ומ"ש הרמב"ם דקנה חמץ בפסח עובר בב"י הוא לפי שהעכו"ם מקנה לו יש לו דעת אחרת מקנה לו ומ"ש בש"ע או"ח סי' תקפ"ו דשופר של עכו"ם יכול לתקוע בו היינו משום דכיון דהיה מצי מבטל ליה הו"ל שלו הנה אף שכדבריו כתב הנוב"י מהד"ק דהא דקנה חמץ בפסח עובר משום דדעת אחרת מקנה אבל במחכ"ת לא זכרו דברי הר"ן בפרק כל הצלמים שכתב דלכך מועיל בע"ז זכיה משום דמצי מבטל לי' וכתב שמכאן אתה למד דחמץ בפסח מצי זכי לי' ועובר עליו ע"ש וגם הפר"ח בסי' תמ"ו לא זכר דברי הר"ן אלו וכמ"ש בגליון שם ובחידושי הארכתי בזה בכמה מקומות ובאמת שדברי הר"ן אין להם הבנה לכאור' דאיך מצי זכי בחמץ דאם יזכה בו שוב יצטרך לבערו וצ"ל כיון דכל כמה דלא זכי ליה הו"ל חמצו של עכו"ם דכל דלא עובר על ב"י דאינו שלו א"כ יהי' מותר לו מקרי יש לו זכיה בגויה ושפיר מקרי זכיה לענין שיעבור על ב"י. ובזה יש ליישב קושית התוס' בפסחים דף כ"ט דאיך משכחת לה שאור של אחרים לאכילה והא מכי אגבהה זכה בה ונעשה שלו. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא לענין ב"י שפיר כתב הר"ן דיש לו זכיה דלאחר הפסח יהי' שלו כיון דאינו עובר על ב"י אבל לענין אכילה אם נימא דמצי זכי ביה שוב הוה חמצו של ישראל דאסור וא"כ לא משכחת זכות בו שיהי' יכול לאכלו דכל שיזכה בו בפסח שוב יהי' מקרי שלו ואסור באכילה וא"כ לא מצי לזכות בו ובשלמא לענין ב"י עכ"פ יכול לזכות בו כיון דכל זמן שלא זכה בו אינו עובר עליו משא"כ לענין אכילה לא משכחת זאת ושפיר מצי לאכלו דלא זכה בו והוה חמצו של אחרים ודו"ק כי אף שיש לפקפק מ"מ נכון הוא ומה שהאריך לבאר דברי הירושלמי בהפקיר חמצו הנה בחידושי הארכתי בזה אבל בש"ע סי' תמ"ח מבואר דאף בהניח שוגג או אנוס אסור: