ומדי דברי זכור אזכור דבדברי נמוק"י האלו במה שמחלק דבדבר שאפשר ליקח הרבה שייך לומר דמרובה לקח אבל באבנים דגסות הם ונוטלו אחת אחת וא"כ הי' על כל האחד הספק בפ"ע לא אזלינן בתר רובא מיושב היטב דברי התה"ד סי' שי"ד והוקבע בש"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף יו"ד דאם שנים הפקידו אצל אחד דאזלינן בתר רובא ותמה בקצה"ח מהירושלמי דאמר דבאבנים דגסות הן הוה ליה ממון המוטל בספק ע"ש ולא אזלינן בתר רובא ובאמת לפמ"ש הנימוק"י לק"מ דשם כיון דנפל הספק על כל אחד לא שייך לומר דהו"ל רובא כיון דהספק על כל אחת הו"ל ממון המוטל בספק וחולקין אבל כל שלוקח הרבה שייך לומר דמרובא פריש וביאור הדבר נראה לפע"ד דבאמת בממון לא אזלינן בתר רובא והו"ל המיעוט כמו הרוב והו"ל ממון המוטל בספק וחולקין אך זה ודאי דניהו דלא אזלינן בתר רובא אבל בתר המועט ודאי לא אזלינן רק דספק מקרי שמא מן המועט שמא מן המרובה ולפ"ז בשלמא כשלא נבלל ואנו דנין על כל אבן ואבן אמרינן דבממון לא נקרא יותר על הרוב מעל המיעוט אבל כשלקח הרבה ביחד דאז ע"כ יש שם מן הרוב וגם מן המיעוט שהרי נבלל והוא לקחו מעורב אם כן שפיר אמרינן דע"כ מהרוב הוה רוב ומן המיעוט מיעוט דמה תאמר שכיון דלא אזלינן בתר רובא בממון הוה מן המיעוט זה בודאי אי אפשר דאם לא אזלינן בממון בתר הרוב מכ"ש בתר מיעוט וכיון שע"כ כאן מהרוב ומיעוט אמרינן מסתמא דמן הרוב הרוב ומהמיעוט המיעוט אבל כשהספק באחד דיש לומר שזה מהמיעוט אם כן הוה ליה ספק שקול וחולקין וז"ב מאד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.