שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (ז׳)

והנה בגוף דברי הרש"ק בבה"ז הנ"ל שכתב דכל שמצוה להמיתו שוב הוה כנפלה מאיליה הגידו לי בשם הרב הגאון מ"מ ומו"ץ דק' בראד מהר"ש קלוגר ני' שתמה דאם כן בהא דנחלקו הקדמונים אם מבטלין איסור מן התורה או לא שמקור מחלוקתם תלוי בסוגיא דזרוע בשלה גבי זה היתר הבא מכלל איסור והא גם שם צותה התורה בפירוש לבשל הזרוע בשלה עם האיל והוה כנתבטל מאיליו. והנה לפע"ד כמה תשובות בדבר חדא דע"כ לא אמר הבה"ז רק לענין איסור דרבנן קנסו בהפיל שוגג אטו מזיד וע"ז חידש הבה"ז דהיכא דאיכא מצוה לא שייך לקנסו כיון דאיכא מצוה אבל לענין לבטל איסור אם נימא דאסור מן התורה פשיטא דאין חילוק דאף דיש מצוה לא התירה התורה לעשות באיסור וז"ב. ובלא"ה ע"כ לא קאמר הבה"ז רק היכא דכבר הפילו ורק דנחוש ונקנסי' בשביל דהפיל במזיד בזה לא אסור היכא דעביד מצוה משא"כ אם נימא דאסור לבטל איסור לכתחילה מן התורה א"כ היאך שייך לומר דבשביל מצוה יהי' מותר לעשות כן לכתחילה והלא הוה מצוה הבאה בעביר' ובפרט לפמ"ש הר"ן באלפסי דעיקר החידוש שם לא מה שמותר רק מה שמצוה בזה ע"ש אם כן פשיטא שזה חידוש שחדשה התורה שצותה כן דניהו אחר שצותה התורה הוה מצוה אבל מה שצותה התורה זה גופא חידוש וז"ב. וצ"ע בהא דפריך בתמורה דף למ"ד ובבכורות דף נ"ו ונברור חד מינייהו כנגד הכלב ואידך לשתרי וכתבו התוס' שם דהקושיא היא למ"ד יש ברירה וקשה הא כיון שיש חשש שמא יקריבנו לגבי המזבח והוא ספק מחיר כלב ואם כן מצוה שיברור אחת וישליכו לאיבוד ואם כן אידך לישתרי ואפשר כיון דעדיין יש חשש על אותו המחיר כלב א"כ ל"ש ההיתר וכמ"ש הכו"פ שם דהיכא דיש לדון על העיר וכדומה לא שייך סברת הבה"ז: