שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (ו׳)

ובזה מיושב הא דפריך איסורי הנאה קחשיב ולתני ככרות של בעה"ב לענין חמץ בפסח והקשה בכו"פ דלשיטת הרשב"א דס"ל דגם ביבש ביבש לא בטיל ומטעם כיון דבלח במשהו הוא הדין ביבש ואם כן לפ"ז איך שייך למתני ככרות של בעה"ב הא גם בפרוסה לא בטל והאי תנא קחשיב תרתי כדמשני לעיל ולפמ"ש אתי שפיר דמשום דיבש ביבש לא בטיל הי' מועיל לבער אחד דהיינו ע"י שישליך אחת לים דאין לומר דהא בעי שריפה ואסור בי"ט דזה אינו דלענין זה שפיר מועיל השלכת אחת לים המלח או פירור דא"ל דבעי שריפה דוקא דאין ביעור חמץ אלא שריפה דזה אינו דבאמת ביבש ביבש מהראוי שיבטל רק דשיטת הרשב"א דכמו בלח בלח לא בטיל הוא הדין ביבש ביבש והנה בלח בלח הי' מועיל בודאי השלכת אחת לנהר וגם לא הי' צריך אף לזה דבזה לא עבר על ב"י וכמ"ש המג"א סי' תמ"ז ס"ק י"א ואם כן עכ"פ יבש ביבש דלא אתי רק מכח לח בלח בזה פשיטא דעכ"פ סגי בהשלכת אחת לים והותרו כולן ולכך פריך ולתני ככרות של בעה"ב דלא בטיל משום חשיבותו ואין אנו צריכין לדונו משום דהוה כלח בלח ושוב ל"ש רק שריפה לר"ע ושפיר פריך ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ מה דהקשה בכו"פ לשיטת האוסרין משום דהוה דבר שיש לו מתירין אם כן לא שייך למתני ככרות של בעה"ב דהא גם בפרוסות אסור ולפמ"ש אתי שפיר דלענין להשליך לנהר בזה לא שייך דבר שיש לו מתירין דבזה סגי בודאי בהשלכה דלא בעי שריפה דוקא דלזה לא הי' דבר שיש לו מתירין שע"כ יצטרך שריפה דוקא דדוקא כשאנו באנו לדון להתיר לאכול שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אבל לענין שא"צ שריפה בזה שפיר בטל וסגי בהשלכה והותרו כולן ולכך בעי ככרות של בעה"ב דוקא. ובזה יש ליישב גם דברי רש"י כמ"ש דבפרוסה של חמץ סגי בהשלכת אחת לנהר והשאר נותן לכלבו והקשה עליו הרא"ש ולפמ"ש יש ליישב ואין להאריך ודו"ק: