שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (ד׳)

ובזה יש לישב קושית הכו"פ בסי' ק"י ס"ק ג' שהקשה בהא דפריך ולתני ככרות של בעה"ב לענין חמץ בפסח ולשיטת הפוסקים דיבש ביבש גם כן אסור בחמץ במשהו למה פריך דוקא מככרות בעה"ב והא גם בפרוסה אסור וע"ז כבר שני דהאי תנא חשיב תרתי דבר שבמנין וא"ה וזה לא הוה דבר שבמנין ולפמ"ש א"ש דאכתי קשה דלתני ככרות של בעה"ב דמשום פרוסה לא שייך לומר דלכך לא חשבו דהרי בחמץ הי' מועיל שיוליך אחד לנהר או לבערו ואז לא הי' מקרי דבר שיש לו מתירין ולכך פריך וליתני ככרות של בעה"ב ודוק היטב בכל מ"ש והנה בגוף קושית הכו"פ הנ"ל הי' נראה לי ליישב דהנה הטעם דאנו תולין לומר דאיסורא נפל הוא משום דאינו רק איסור דרבנן מה דלא ביטל וכל שיש לומר דאסורא נפל שוב הוה לי' ספיקא דרבנן וגם בטל לי' החשיבות ולפ"ז בחמץ דאסור להשהות משום דמ"מ איכא איסור והוה כטומאת משא ואם כן אם נימא דטומאת משא הוה דאורייתא א"כ שוב ל"מ לתלות דאיסורא הוא דנפיל ואף אם נימא דטומאת משא אינו רק דרבנן ועיין מלמ"ל פ"א ממשכב ומושב מ"מ הא מבואר בסי' ק"ב ובט"ז ס"ק ג' שם דבכל דברי' דלא בטלים מותר בספיקן רק בדשיל"מ אף ספיקן אסור א"כ לכך בכל דברים החשובים דלא בטלים שפיר תלינן דאיסורא נפל דהו"ל ספיקא להקל משא"כ בחמץ דהוה דשיל"מ שוב גם ספיקו להחמיר אך עדיין יקשה להי"א דחמץ לא מקרי דשיל"מ ומותר יבש ביבש ורק להשהותו אסור בזה יקשה קו' הכו"פ והרווחנו בזה מ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק י"ז דבדשיל"מ לא מועיל נפל וכתב שזה תלוי אי בדשיל"מ מועיל ס"ס ולפמ"ש אתי שפיר בפשיטות דבדשיל"מ אף בספיקו אסור שוב לא תלינן להקל וכמ"ש ולפ"ז כיון דבס"ס מועיל אף בדבר שיש לו מתירין ממילא מועיל גם כן נפל. אמנם בגוף דברי המ"א שכתב דלענין להשהות אסור משום דמ"מ יש איסור שם אם כן יקשה היאך מקרי חמץ דשיל"מ הא אסור להשהותו ועובר על בל יראה ובשלמא בלח בלח מותר לקיימו אבל ביבש ביבש דאסור לקיימו כמ"ש המ"א קשה וצ"ל כיון דאינו רק דרבנן וכמ"ש למעלה בשם המלמ"ל ומדאורייתא שרי שוב מקרי דשיל"מ וכמ"ש הר"ן בפ"ב דפסחי' לענין חמץ בפסח דאף דאסור גם לאחר פסח מ"מ כיון דמותר מן התור' מקרי דבר שיש לו מתירין ודוק: