ומעתה יש לומר דגם רש"י ס"ל כשיטת הראב"ד דבאיסור הנאה לא שייך איסור משהו אך זה אם הטעם משום דלא בדיל מיני' אבל אם הטעם משום דבר שיש לו מתירין א"כ גם באיסור הנאה שייך זאת וכמ"ש לכך כתב רש"י דבפרוסת חמץ דלא הוה דבר שבמנין א"כ ישליך אחד לנהר ואם ישליך אחד לנהר שוב שייך לומר דהותרו כולן דבזה לא שייך דבר שיש לו מתירין דשמא לא יבא לידי היתר כלל דהא נוכל לומר דכבר נכלה האיסור והאיסור נשלך לנהר וכיון שכן שוב השאר מותר בהנא' דבזה לא שייך שיאסר במשהו דכיון דלא שייך דבר שיש לו מתירין שוב מותר בהנאה אף דחמץ אוסר במשהו אבל בהנאה לא נאסר וז"ב ודו"ק היטב כי היא חריף:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.