שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (י״ג)

מיהו לכאורה יש לומר להיפך דקודם הפסח הוי אמינא כיון דעדיין אינו עושה מצוה שוב אסור לבטל האיסור ולזה אמר כיון דעדיין לא הגיע זמן האיסור שוב אין כאן מבטל איסור ולפ"ז בפסח שוב הי' בודאי מותר אבל אינו משמע כן הלשון. והנה מ"ש בש"ע דלענין ב"י מועיל הס"ס ולענין אכילה לא מועיל ס"ס הט"ז האריך דלמה לא יועיל ס"ס גם לענין אכילה ולכאורה י"ל בפשיטות דהו"ל דשיל"מ ול"מ ס"ס וכן מצאתי במק"ח אמנם לכאורה ל"ש דשיל"מ דכל שאסור להשהותו דצריך לבערו איך יותר אח"כ הא יצטרך לבערו דבשלמא כל חמץ בפסח שפיר מקרי דשיל"מ דכל שנתערב לח בלח א"צ לבערו ואינו עובר אבל ביבש ביבש צריך לבערו ולפ"ז י"ל דאדרבא כיון דלענין ב"י מועיל ס"ס ומותר להשהותו שוב לענין אכילה לא שייך ס"ס דהו"ל דשיל"מ ודוק היטב אך לפמ"ש הש"ך בסי' ק"י לחלק דכל שיש ספק שמא לא התחיל האיסור כמו בחדש לא שייך דשיל"מ ומועיל ס"ס אם כן הוא הדין כאן והארכתי בזה במק"א ואכ"מ: