שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (י״ב)

והנה החריף מוה' מרדכי מיזיש אמר בישוב קושית הכו"פ דבאמת לפמ"ש הצל"ח דבטלטול לא שייך דשיל"מ דיוכל לטלטל היום ומחר א"כ זה שמחלק הראב"ד בין אכילה להנאה דבאכילה שייך דבר שיש לו מתירין משא"כ בהנאה לא שייך דשיל"מ דהא יוכל להנות היום ומחר והנה הש"ך פלפל אי שייך לומר בדשיל"מ הך דנפל דאיסורא נפל ואמר הוא דבלא"ה יש להתיר דהרי בעינן שהמתיר יהי' עתיד לבא ולפ"ז כאן דיש לומר דהאיסור נפל אם כן לא יבא המתיר בודאי וא"כ שוב עכ"פ לא מקרי דשיל"מ ולפ"ז בחמץ דאסור גם בתערובות ועיין לח"מ פ"א מחמץ וא"כ שוב לא שייך לומר דיפיל אחד ונתלה דאיסור נפל דזה אינו דהא הוה ליה דבר שיש לו מתירין ואין לומר דמכל מקום אין המתיר עתיד בודאי לבא דזה אינו דהא בחמץ עכ"פ יהיה דשיל"מ לענין התערובות ולזה בודאי יבא המתיר זהו תורף דבריו ודפח"ח. ואף שיש לדחות דלא דמי להא דאין המתיר עתיד לבא דשם יוכל להיות דישאר באיסור אח"כ ובדבר דשיל"מ עכ"פ יהיה ניתר אח"כ ועכ"פ אם האיסור נשאר כאן יוכל להיות לו היתר ולמה יתבטל מ"מ אפשר לומר כסברתו ודו"ק ועיין ב"ח סי' תס"ז והובא בט"ז ומ"א שם ס"ק ד' שם ושם שהביאו בשם המרדכי הארוך דיכול להשליך מקצת להנהר ויתלה דאיסורא נפל וא"ל דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה דאכתי הוה קודם פסח ומשמע דבפסח עצמו אסור ולפי מ"ש הבה"ז בכה"ג שעושה מצוה שהרי מבער החמץ ואינו עובר על בל יראה שוב מותר אף בפסח ולפמ"ש למעלה יש ליישב: