שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (י׳)

ומ"ש בקצה"ח שם לפרש דברי הירושלמי דמיירי בגנבי ישראל דשייך קבוע במחכ"ת דבריו תמוהים דאם כן למה מחלק בין אבנים דגסות הן הו"ל לחלק דשם קבוע הן וגם הא בשותפין גם כן קבוע הן ומ"ש הקצה"ח שם לחדש דזה דאומרים דאם לקח הגוי מן הקבוע דאזלינן בתר רוב היא דוקא בנבילה דהאיסור אינו נוגע אליו אבל בגזילה דנוגע האיסור אליו שפיר הו"ל קבוע אף בעכו"ם לפענ"ד כמו זר נחשב דאם כן באבר מן החי דאיסור נוגע גם לעכו"ם נימא גם בעכו"ם קבוע וזה לא מצינו. והנה בגוף דברי רש"י שכתב דחמץ פרוסות שנתערב במצה דישליך אחד לים המלח והשאר נותן לכלבו שתמה הרא"ש דהא כיון דלרש"י אסור באכילה למה לא יאסר אף בהנאה שאל אותי תלמידי כמר סענדר שורשטיין ני' דשפיר יש לומר דכיון דמשליך אחד לנהר שוב הו"ל כמוליך הנאה לים המלח דלדעת הרבה פוסקים מותר אף בכל איסורים ועיין ש"ך ביו"ד סי' ק"י ואף דהרא"ש לא ס"ל כן עכ"פ על רש"י לא קשה. ולכאורה יפה תמה ואני השבתי בזה דאם כוונת רש"י מתורת פדיון א"כ למה צריך להשליך אחד לנהר דהיה לו להתיר לפדות וע"כ דהוא משום דתלינן דהאיסור נפל לנהר וא"כ למה אסור באכילה וכל שאסור באכילה ולא תלינן דהאיסור נפל א"כ גם בהנאה יאסר: