שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ז׳)

והנה התומים הקשה דאמאי שטרי חוב המאוחרין כשרין הא יש לחוש שנקצב זמן שם עד ג"ש מיום שנכתב השטר ואם כן אם יאחרו הוא יפרע בכלות הזמן דזמן דידיה באמת היה קודם ואחר כך כשיבא המלוה ויראה שטרו שהיא מאוחר אז יהיה תוך זמנו ולא יהיה נאמן הלוה ודבריו תמוהים דאם כן אף בלי פגם ניחוש שמא יפרע כולו וע"כ צ"ל דלזה לא חיישינן וכמ"ש במקום אחר באורך דבאמת בשטר מאוחר לא שייך כלל חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכמ"ש במקום אחר דלפמ"ש הבה"ת והביאו הש"ך סי' מ"ג בחו"מ דעד דמטי זמנא לא טריף ואף שבנ"מ לא גבי ועיין בנודע ביהודה מהדו"ק שבנו הרב והוא ז"ל האריכו בזה ואם כן לא שייך חזקת חיוב כלל דהא לא נתחייב מקודם ואם כן ל"מ חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו בלי חזקת חיוב דלא עדיף מרוב וכמ"ש לעיל וכל שיטעון ששטר מאוחר הוא וישבע שוב אזדא ליה חזקת אין אדם פורע תוך זמנו והארכתי הרבה שם ליישב כל קושיות הנו"ב שם ואכ"מ ואם כן אין מקום לקושיא זו ודו"ק. וראיתי לבעל שערי משפט בסי' פ"ד שם שהקשה מתוס' ב"ב דף מ"ה שהקשו דאמאי בעבר זמנו אינו נשבע ונוטל דהא חזינן דעבר ושיהה ודוחק גדול לומר דבמה דחזינא דשיהה שיהה ובמה דלא חזינא דשיהה לא שיהה הרי דכל דאיתרע החזקה במקצת איתרע בכולו. ולפמ"ש אין ענינו לשם דשם כל החזקה היא בשביל שלא יעבור על הלאו וכל ששיהה הרי עבר ומה לי שעבר בדינר אחד או בשתים משא"כ כאן דהוי חזקה דאתיא מכח סברא והסברא לא ישתנה. מה שהקשה שם בהא דאמרו בב"ב דף קע"ג דחוב פרוע שטרות כולן פרועין ופירש רשב"ם דלפי המסקנא הטעם בזה משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולכך כל שטרות שיש לו עליו פרועין הן דיד בעל השטר על התחתונה ומשמע דאף אם טוען אח"כ דכוונתו היה לשטר הקטן אפ"ה אינו נאמן וע"ז הקשה כיון דבשטר מוציאין ממון ול"מ פרוע נגד טענת שטרך בידי מה בעי והוא הדין כאן אמאי לא נימא דלא כיון רק לשטר אחד ומוקמינן כל השטרות בחזקתן וכמו באומר שדה שיש לי מכורה לך דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה ומוקמינן השטרות בחזקת מרא קמא וה"ה בזה נימא נוקי השטר בחזקתו ועוד כיון דבשטר אחד בידי פרוע אמרינן דהגדול פרוע והקטן בחזקתו אף שאמר ששטר אחד בידו פרוע והוא הדין כאן נימא דלא כיון רק לשטר אחד ע"ש שהרבה דכל דאיתרע החזקה במקצת איתרע לכולה ופוגם שטרו שאני דיש לו מיגו ע"ש שהאריך ולפענ"ד אין בכל אלה סתירה דכיון דאמר חוב לך בידי פרוע יש לפרש דכיון לכל השטרות אם כן עכ"פ כל שטר ושטר בפני עצמו איתרע דכשיבוא לגבות כל שטר ושטר לבדו יאמר לו הלוה דזה השטר איתרע דאולי כוונתו לזה השטר וגם יש להסתפק על כל שטרותיו שהם פרועים אם כן הו"ל שתי צדדים לפטרו מממון דאולי כל השטרות פרועין ואת"ל דלא כיון רק לשטר אחד אולי אותו השטר פרוע וא"כ הו"ל כס"ס דאף במקום חזקה מועיל לדעת הרבה פוסקים ומכ"ש בזה דעכ"פ לכל שטר בפ"ע אתרע החזקה דשטרך בידי מה בעי דהרי אחד ודאי פרוע ובכהאי גוונא ודאי לא שייך לומר דאלים כח חזקת שטר נגד שתי צדדי פטור וחזקת ממון דאלים ולכך אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ובשלמא כשאומר שטר לך בידי פרוע דעכ"פ אין כאן שתי צדדים רק דכל שטר בספק פרוע אם כן כל שהגדול פרוע א"א לפטרו גם הקטן דיטעון המלוה ממנ"פ אם הקטן פרוע תן לי הגדול דעכ"פ אינו פרוע רק אחד והשני נשאר בחזקתו משא"כ הכא דיש שתי צדדי הספק. ובלא"ה נרא' ברור דכאן לא שייך חזקה דשטרך בידי מה בעי דאנן אמרינן דאמת הוא שלא פרע לו רק דכיון שיש להסתפק דלמא כיון לכל השטרות הו"ל ספק הודאה דאין מוציאין מיד הלוה דדלמא הודה לו שפרועין כל השטרות אף שבאמת אינו פרוע ואף דיש כנגדו הודאת הלוה דאינו פרוע דאם לא כן שטרו בידו מה בעי הרי כבר כתב הרשב"א בגיטין דף מ"ה גבי נתתי לך שדה והוא אומר לא נתתי דבכל תרתי הודאות דסתרי אמרינן המע"ה והוא הדין כאן בספק הודאה אמרינן המע"ה ואינו סותר החזקה כלל וז"ב מאוד ול"ק כל קושיותיו דשאני באומר שטר אחד פרוע דעכ"פ לא הודה רק על אחד וכן בטוען א"י אם שטרו פרוע בלא הודה רק שטען א"י משא"כ כאן דהוה ספק הודאה וז"ב מאד מאד: