שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ה׳)

ובזה מיושב היטב קושית הרב משנה למלך על ה"ה שם וז"ל. אם פסקו של ה"ה לחייב הלוה שבועה ניחא אבל אם לפטור במלוה ע"פ משבועתו קשיא לי פוגם שטרו אמאי נשבע ונוטל הא אבטל חזקה דשטרא בידי מה בעי דחזינן דפרע ולא כתב שטר וכמו דבטל חזקת אין אדם פורע בתוך זמנו ע"ש שנדחק ולפמ"ש אתי שפיר דחזקת שטרך בידי מה בעי היא גם כן חזקה דתליא בסברא דמסתמא אין אדם מניח שטרו ביד המלוה לאחר שפרע וא"כ ניהו דחז"ל תקנו דלישבע אף שיש לו חזקה אבל עכ"פ החזקה היא מכח סברא ובזה לא שייך ריעותא דאף דחזינן דפרע מקצת ולא חש לכתוב שובר היינו משום דנטרף לו השעה גם שלא היה יכול לקחת השטר כולו ולא רצה בשובר אבל כל שפרע כולו מהראוי היה לקחת שטרו ולכך נשבע ונוטל עכ"פ אבל במלוה על פה באמת לא שייך החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דהחזקת חיוב איתרע עכ"פ וכמ"ש ה"ה. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הלח"מ הא דאמרו בשבועות דף מ"א וכי מה בין זה לפוגם את שטרו והקשה הא הנ"מ היא לענין תוך זמנו דבלא פוגם אין משביעין תוך זמנו ע"ש ובט"ז חו"מ סי' פ"ד ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הכי קושית הש"ס דכיון דשייך חזקת שטרך בידי מאי בעי והיא חזקה מכח סברא אם כן כיון דבלא פוגם אין משביעין תוך זמנו ממילא גם בפוגם תוך זמנו אין מהראוי להשביעו דלא שייך לומר דאתרע החזקה דהא החזקת שטר לא איתרע כיון דהיא חזקה דאתיא מכח סברא ובזה לא שייך איתרע ועל זה משני דבאמת בפוגם אף בלא טעין אנן טענינן ליה ואם כן שוב חזינן דלענין השבועה לא אלמו חז"ל למלתייהו ואם כן ממילא גם בתוך זמנו אתרע החזקה בפוגם דאף דשטרך בידי מה בעי היא חזקה דאתיא מכח סברא הא אם טעין לישבע משביעין אף בלא פוגם חזינן דלענין שבועה לא אלים כח החזקת שטר כל כך שוב אף בתוך זמנו כל דפרע מקצת אתרע השטר וז"ב מאוד. ומעתה מיושב הקושיות הנ"ל דבכתובה כיון דבאמת כל שמגיע לה בתנאי בית דין חיישינן לצררי ואם כן אף דנימא דזה דוקא באלמנה ובגרושה לא שייך החשש צררי וכמ"ש האחרונים ועיין ב"ש סי' צ' וסי' צ"ו עכ"פ חזקה דאתיא מכח סברא ודאי לא שייך בכתובה דאדרבא יש מקום לומר דכל דמגיע בתנאי ב"ד הוא בעצמו פורע לה תוך זמנו ואתפסה צררי ואם כן שוב אף הרמב"ם מודה דכל דפגם אף שהיא תוך זמנו נשבעת וז"ב מאד ודוק היטב כי דבר נחמד הוא: