ומה דשאל עוד בהא דהקשו התוספות בכמה מקומות לריש לקיש דס"ל דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו למה תקנו שבועה לאלמנה לענין גביית כתובתה והא אין אדם פורע בתוך זמנו והקשה למה הקשו התוספות דוקא לריש לקיש והא אף לאביי ורבא כתבו התוס' בב"ב דף ה' ד"ה כי דבבכור חיישינן משום דשמא ימות בתוך זמנו ויפטר והוא הדין כאן יש לחוש שמא תמות הוא קודם ופטור ובפרט בנשים דשכיחא מיתה טפי כמ"ש בריש הכותב. הנה כמדומה שהרגישו האחרונים בזה. אבל באמת המעיין בתוס' ב"ב יראה דלא בשביל שמא ימות בלבד אמרינן דודאי לא יפרע רק דכיון דכל זמן שלא הגיע לשלשים יום אין עליו התחלת חיוב וכדדייקו בתוס' שם דאכתי לא אמרינן כלל עד לאחר שלשים ושמא ימות תוך שלשים והיינו דאיך שייך שלא לטרדן הא לא התחיל החיוב עדיין והוא יוכל לומר עוד לא התחיל החיוב כלל ולפ"ז כל שהתחיל החיוב אף שלא נגמר עדיין שפיר שייך שלא ליטרדן דמכל מקום תטרידהו דשמא ימות הוא קודם והרי כל החיוב היה ע"מ אם ימות הוא קודם ובפרט למה שנראה מרש"י בערכין דף כ"ב דחשש צררי הוא אינו בתורת פרעון רק למשכון שתהי' פטור וא"כ בזה שייך חשש לא ליטרדן ורק בבכור כתבו זאת דלא התחיל החיוב וכן בשוכר דלא התחיל לחיוב דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ושמא יפול ביתו ולא יצטרך לבנות אבל באלמנה שפיר חיישינן ולכך לא הקשו רק לר"ל:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.