שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (י״ג)

שוב מצאתי סברא זו בישועות יעקב סי' קי"ב. ובזה יש ליישב מה דקשה טובא בלשון רש"י דכתב בהדיא בב"מ דף י"ז הטוען אחר מעשה ב"ד פרעתי אינו נאמן הוא גם במזון האשה והבנות ולפ"ז הרי התוס' והר"ן שם וכאן הקשו דמה קמבעיא לי' אי נכסי בחזקת אלמנה קיימי תיפוק ליה דהו"ל הטוען אחר מעב"ד וכתבו דקאי לענין מזונות עבדו דבזה לא שייך לומר דאינו נאמן דהא עשוי לפרוע ולפ"ז לרש"י דפירש דקאי על מזונות דלהבא קשה ולפמ"ש א"ש דלא שייך מעשה ב"ד דהא לא נתחייב רק דבר יום ביומו ועל להבא לא נעשה מעב"ד ול"ש כמאן דנקט שטרא דהא הוי כשטר מאוחר דעד דמטי זימניה לא טריף ודו"ק. ובלא"ה י"ל לפמ"ש הרמב"ן דבזמן דקבעי ב"ד פרעי' בתוך זמן והובא בש"ך ח"מ סי' ע"ח בסופו ואם כן מיושב היטב דברי רש"י דאדרב' כיון דהיא מעשה ב"ד א"כ יוכל לומר פרעתי תוך זמנו וא"כ לכך אמרו נתננו ול"ק קושית הר"ן דלשנה הבאה הו"ל תוך זמנו. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרב' כיון שהיא מעשה ב"ד פרעיה אף תוך זמנו. אבל גוף דברי הר"ן צ"ע דהא במעשה ב"ד לא מהימן לומר פרעתי אפילו בזמנו ומכ"ש בתוך זמנו וצ"ע: