שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (י׳)

והנה לכאורה לא הבינותי קושית התוס' דמה שייך בכתובה חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו הא כתבו הפוסקים דזה דוקא בקוצב לו זמן אבל בסתם הלואה לא שייך זאת ואם כן כאן אטו מה שלא נתנה כתובה לגבות מחיים היא בשביל קציבתו זמן שצריך המעות עד הזמן ההוא רק שכתובה עשו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולכך הגבילו הזמן עד יום מותו או גירושין ואם כן איך שייך בזה החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו. ובלא"ה נרא' דבאמת האחרונים תמהו דאיך שייך חזקת אין אדם פורע תוך זמנו הא בממון אין הולכין אחר הרוב ומכל שכן בתר חזקה וכתבו דש"ה דיש לו חזקת חיוב ולפ"ז לפמ"ש בתשובה במק"א דביורשין לא שייך חזקת חיוב דכל שהספק שמא פרע האב הוי כא"י אם נתחייבתי דהיורשין אינן חייבין רק בשביל אביהם נשתעבדו הנכסים אבל חזקת חיוב ל"ש גבייהו וכן מצאתי בספר בית מאיר סי' קע"ח סברא זו ולפ"ז כאן שאלמנה באתה לגבות מהיתומים הוה כא"י אם נתחייבתי לגבי היורשים ומה מועיל החזקה דאין אדם פבת"ז להוציא הממון וצ"ל כיון דשטר לא מקרי מוציא ומכ"ש שטר כתובה דאלים טפי וכמ"ש הב"ח באהע"ז סי' ט' והב"ש תמה עליו וכבר כתבתי בגליון הב"ש דכדברי הב"ח מבואר במרדכי אם כן עכ"פ לא נקראת מוציא ושפיר הולכין אחר החזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ולפ"ז נרא' דזה דוקא לר"ל דהוא מחשיבו לחזקה אלימתא ולחזקה דאתיא מכח סברא וחזקה דאתי' מכח סברא עדיף מרוב וכמ"ש בתה"ד סי' ר"ז ובמהרי"ק סי' ע"ב ושפיר מוציאין מידו ע"י חזקה זו ועיין בישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' י"ג ס"ק א'. ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דלאביי ורבא דעכ"פ חזקה אתיא מכח סברא לא שייך לגבייהו דאדרב' יש סברא כי היכא דלא ליטרדן ורק דכל שאין החיוב ברור יש לומר דלא פרע אבל עכ"פ לאו חזקה דאתיא מכח סברא מקרי וא"כ לדידהו לא קשיא כלל דהיא א"י להוציאה מיד היורשים דהוי לגבייהו ספק בחיוב וכמ"ש ודו"ק היטב: