שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (ט׳)

איברא דדברי הד"מ תמוהים דאם כן איך יפרנס דברי התוס' שכתבו דמיירי דאין לחבירו לשלם דהרי אף ביש לו לשלם פטור דהבע"ד יטעון דשקר הם אומרים ומצאתי בפרישה בהגד"ת שהעיר בזה על הד"מ וכתב דהתוס' מיירי כשבאו עדים והכחישום אבל מלבד דזה דחוק גם דאם כן יקשה בהא דאמרו אי לנפשיה ממונא בעי שלומי ובתוס' שם כתבו דלוקי כשלא הודו שהעידו שקר וקשה הא ע"כ גם כי מוקי בחבריה מיירי כשיש עדים שהעידו שקר וא"כ גם כאן לוקי בכהאי גוונא דאז ודאי העדים שמכחישים נאמנים וגם יקשה לפמ"ש הב"י שם על הרא"ה דבכהאי גוונא שהעדים מכחישים העדים חייבים לשלם וא"כ הם ישלמו הן אמת שדברי הב"י תמוהים לדעתי דאמאי יצטרכו העדים לשלם כשאינם מודים שהעידו שקר דיוכלו לטעון ניהו דנטלנו שכר אבל האמת הגדנו ואם כן הו"ל תרי ותרי והיאך נוציא ממון מהם ולדעתי היא תמיה גדולה על הב"י הנ"ל דהנה הנוטל שכר להעיד פסול מדרבנן כמבואר בסי' ל"ד על דעבר על מה אני בחנם ולפ"ז ניהו דאין עדים מודים שאמרו שקר מכל מקום כל שהודו שנטלו שכר רק שאומרים דניהו דנטלו שכר אבל אמת הדבר אבל עכ"פ שם עדים אין עליהם וכיון דנתבטלו תורת עדים מעליהם שוב המכחישים נאמנים ולא שייך תרי לגבי תרי דהם בלא"ה פסולים כיון שהודו שנטלו שכר ופסולים וא"ל דגם על זה לא יהיו נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע דזה אינו דמפסול דרבנן דעת שו"ת פני משה הספרדי דאין לעשות עצמו רשע ומכ"ש בזה דאינו רק קנס דרבנן דעבר על מה אני בחנם ובפרט שגם השוכר אומר ששכרן ואם כן שוב המכחישים נאמנים וז"ב מאד. ובזה מיושבים דברי הב"י במ"ש דמיירי דאין לחבריה מה לשלם אבל איתא קמיה ויש לו לשלם מוציאין הגזילה מידו ותמה הד"מ והאחרונים דהא הבע"ד טוען שהדין עמהם והעדים כדין העידו והם אינם נאמנים לחזור ולהעיד וגם העדים משוו נפשייהו רשיעי. ולפמ"ש דלגבי עדים פלגינן דיבורא דניהו דלא נאמנים לומר ששקר העידו לגבי הבע"ד מכל מקום נאמנים לומר שנטלו שכר ולא היה עליהם שם עד ובכהאי גוונא פסולים הם להעיד ובזה שוב צריך להחמיר דניהו שאומרים אמת מכל מקום פסולים הם בשביל שנטלו שכר וע"ז נאמנים העדים שוב אינו נאמן הבע"ד להוציא ממון בעדות זה וז"ב מאד: