שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (ו׳)

והנה בהא דאמרו שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו והקשיתי לעיל הא הו"ל הפקר בטעות וכעת נראה לי דהנה באמת עדים זוממין חידוש היא מאי חזית דציית להני ציית להני רק דגזירת הכתוב הוא דישלמו כאשר זמם וגם צ"ל באופן שלא יהיה גוף המעשה שקר כמ"ש הרמב"ם דאם לא כן הו"ל הכחשה ולפ"ז כאן שזה כבר הפקיר השור בעת ההוא וזכה בו חבירו ואם כן תו פקע זכות הממון שהיה לו בו רק כעת הוזמו עדיו אם כן ניהו דלענין העדים האחרונים נאמני' אבל זה האחר יכול לטעון מאי חזית דהדבר שקר ציית להראשונים דהדבר אמת ואף אם הדבר שקר שהם לא היו בשעת מעשה ודלמא מכל מקום הדבר אמת מצד עצמו ואם כן עכ"פ ספק הוה והוא כבר אפקריה וזכה בו אחר ולא נוכל להוציא מספק וכן הא דיליף הרא"ש בפרק בתרא דב"ק אות כ"א מזה לענין מי שנתן מעות לתנו לעכו"ם ושכחו אצלו היינו גם כן לפי שעכ"פ זה אין לו חזקת ממון שבין כך ובין כך הוא צריך לתנו לעכו"ם וכעין שכתב הש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב בחו"מ ואם כן יש לומר דכל דזכה בו חבירו לא יוכל להוציא מספק דשמא אפקריה אבל כל שנודע אח"כ בבירור שהדבר שקר פשיטא דלא מקרי הפקר בטעות ואף דעדים שהוזמו אינם נאמנים אף להחזיק כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ב היינו הם גופייהו יחזיקו הדבר פשיטא דאינם נאמנים דפסולים הם אבל כאן דכבר הפקיר הדבר רק שכעת רוצה לחזור מחמת זה בזה פשיטא דאמרינן עכ"פ ספק הוא ול"מ לחזור בו מהפקרו כנלפענ"ד: