שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (ה׳)

והנה לכאורה רציתי לומר לפמ"ש ר"ת בכמה מקומות דשור הנסקל אינו נאסר מחיים אם כן לכך אינם משלמין כאשר זמם בשור שהרג דבעודו בחיים לא נאסר עדיין ואם כן אכתי לא הפסידו ומה שרצה להפסידו כשישחט שיהי' אסור בהנאה זה לא ברי היזיקא וגם הא עכ"פ לא בא חיוב המלקות והתשלומין ביחד דהמלקות הם תיכף והתשלומין הם רק לאחר שרוצה לשוחטו. אך לפ"ז יקשה דאם כן האיך אמרו דשור שיוצא לסקל והוזמו עדיו כל הקודם בו זכה והא אכתי לא אפקריה דעדיין לא נאסר מחיים עד שירצה לשוחטו ואולי יש לומר כיון דעכ"פ אינו ראוי למכירה דהלוקח לא ירצה לקנותו דהא באמת אסור לכך ממילא אפקריה תיכף וכעין זה תירץ ר"ת הא דמכרו אינו מכור. ובזה היה מיושב בהא דאמרו בב"ק דף צ' דדיינין אותו ד"מ ואח"כ ד"נ והקשו האחרונים היכא משכחת לה הא אפקריה מקודם והפקירו קודם פטור מנזקין כמ"ש בחו"מ סי' ת"ו. ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה כגון שלא אפקריה דהא לא נאסר מחיים. אמנם עדיין קשה דאם כן מאי קמ"ל בסנהדרין דף יו"ד דמשלם ממון בעד השור הא מחיים לא נאסר ואולי דשם מיירי כשנתייאש מקודם ואפקריה אבל מכל מקום פשטת לשון הש"ס מורה דלא כר"ת ודו"ק ועיין ברא"ש בב"ק דף קט"ז במה שהשיב על ראיות הגאונים משור הנסקל ודו"ק. ובילדותי הקשיתי ומצאתי בספר תפארת צבי לשיטת ר"ת מאי פריך בב"ק דף ע"א שור הנסקל לאו דמרא קא טבח והא אינו נאסר ואולי יש לומר דעכ"פ בתחלת שחיטה נאסר ובעת גמר השחיטה לאו דמריה קא טבח ודו"ק: