עוד נראה לי דהמעיין ברבינו יראה דבכהאי גונא לא שייך חיוב כאשר זמם דבאמת לא חייבו לבעלים כלום דממילא כשנהרג השור מפסדו הבעלים אבל לא באו לחייב הבעלים דבר ובכהאי גוונא לא שייך כאשר זמם והמעיין בדברי רבינו יראה דכיון לזה במה שכללו בדברים שאין באין עדים לחייב לא ממון ולא מלקות ולא מיתה דחייבין העדים מלקות אלא דצריך עיון בפלוני רבע את השור ואולי כיון דבאו בעדותן לחייב זה מיתה ממילא חייבין על השור גם כן ועדיין צריך עיון דגם בהרג את הנפש אכתי הא באו לחייב כופר לבעלים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.